״אחרי הכול את שיר״- פרק אחת עשרה, אני במת מצטער!

״היי.״ אמרתי בחיוך לנערה בהירת העינים שעמדה מולי עם חצאית הג'ינס הכחולה שהגיעה לפני פחות משבוע,
״יש את החצאית הזאת בעוד צבעים?״ היא שאלה בחיוך,
״יש לך שם בהירה כזאת, אבל עדיף לך את הכהה.״ אמרתי עם חיוך מזויף על פני.
מאותו היום, אני מגיעה לבית הספר, מתיישבת במקומי לצד דור ושותקת כול היום.
אודל כבר לא חברה שלי, דור עדין מנסה לדבר איתי ואני מסרבת בכול פעם מחדש.

״דולבי.״ אמא צעקה לי מהקומה למטה מספר דקות לאחר שהגעתי מהחנות.
״שניה אני מתלבשת.״ קראתי בחזרה.
שמתי על גופי טיי׳ץ שחור עבה וחולצת פיג׳מה מחממת.
ירדתי למטה לכיוון המטבח,
״מה?״ שאלתי את אימי שעמדה באמצע המטבח ועל שפרה שהכינה משהו על הכריים השחורות שהיו במטבחנו,
״מישהו בשם דור מחכה לך בגינה.״ היא אמרה והתקדמה לכיווני,
״אני אלך.״ מלמלתי והצמדתי את החולצה לגופי,
״היי.״ מלמלתי והתיישבתי מתחת לפרגולה החומה שחסמה מהגשם להגיע אלינו,
״היי.״ דור מלמל והסתכל לכיווני.
ישבנו מספר שניות בשקט ואף לא אחד מאיתנו דיבר.
״למה באת?״ שאלתי לבסוף,
״לא הפסקתי לחשוב עליך כול השבוע דולב, זה לא קרה לי עם אף אחת.״ הוא אמר והוריד את ראשו למטה במבוכה,
״גם לא על השחומה שהתנשקת איתה?״ שאלתי ברצינות מובהקת,
״דולב…״ הוא אמר ועיניו נצצו,
״דור.״ אמרתי והסתכלתי עליו במבט בוחן,
״אל תעשי את זה יותר קשה ממה שזה עכשיו.״ הוא אמר וסילק את הדמעות בעזרת ידיו,
״אתה בגדת בי דור.״ אמרתי ונשענתי על הכיסא, עוטפת את גופי בעזרת ידי.
״ואני מצטער על זה בכול יום שעובר.״ הוא מלמל ונשען גם,
״למה עשית את זה?״ שאלתי ברצינות והסתכלתי אל תוך עיניו העוד הוא מנסה כמה שיותר להסב מבטו ולהתעלם ממבטי הבוחן,
״אודל דיברה איתי בבוקר,״ הוא החל להגיד וסימנתי לו להמשיך,
״היא אמרה לי לבוא לדבר במבואה, היה לה דמעות בעינים,״ הוא אמר והסב מבטו אל תוך עיני,
״חשבת שזה משהו רציני ובאתי איתה למבואה,״ הוא אמר ועדין הסתכל עליי,
״הילדה הזאת עמדה שם, בהתחלה לא הבנתי מה הן רצו ואז היא נישקה אותי.״ הוא מילמל,
״בהתחלה התנגדתי, אבל היא קירבה אותי אליה בחוזקה, ראיתי שאודח הולכת, זרמתי, אני לא יודע למה, אני באמת לא יודע.״ הוא אמר ודמעה כוזבת ירדה מעיניו,
״איך אני יכולה לדעת שזה לא ירקה שוב?״ שאלתי בשקט ודמעות מלוחות הגיעו עד לשפתי,
״לא באתי לכאן כדי שנחזור, מגיע לך יותר ממני דולב, באתי לכאן כדי שתסלחי לי.״ הוא אמר וניקה את דמעותיי בעזרת אגודלו.
הנהנתי בשקט וחיבקתי אותו חזק,
״אני מצטער דולב, אין לך מושג עד כמה.״ הוא אמר וחיבק אותי חזק בחזרה.