ZoeyAngel
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•° שאלתם את עצמכם פעם, למה? למה להמשיך? הפרק מדבר על הסיפור של ארו, (שאגב אני מעריצה מושבעת שלו) האלף שהחליט שכן, שווה להישאר בחיים. אל תשכחו להציע רעיונות להמשך! Love you all3> ZoeyAngel

°•המכשפה הנודדת•° – אתה אמיץ (פרק 10)

ZoeyAngel 22/09/2014 720 צפיות 2 תגובות
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•° שאלתם את עצמכם פעם, למה? למה להמשיך? הפרק מדבר על הסיפור של ארו, (שאגב אני מעריצה מושבעת שלו) האלף שהחליט שכן, שווה להישאר בחיים. אל תשכחו להציע רעיונות להמשך! Love you all3> ZoeyAngel

°•אתה אמיץ•° – פרק 10

פקחתי את עיני. "סילם!" קרא סהר. "איך את מרגישה?" שאל בנדיבות. "אני בסדר. מה קרה שם?" זיק עבר בעיניו. "היית מדהימה! גרמת לעצמך לעוף!" אמר בהתלהבות. "אה נכון. זה היה די מגניב הא?" שאלתי והתמתחתי כלאחר שינה קלה. העברתי את מבטי לארו, שישב מקווץ לבדו. עיניו היו אדומות מבכי. "הוא התמוטט." אמר סהר. "היינו חייבים לגרור אותו בכוח כדי למנוע ממנו ליפול לידים שלהם." עיניו נראו עצובות באמת. "אני לא כל כך מת עליו, אבל לראות מישהו נשבר ככה.." אמר והניד בראשו. "מה גרם לזה?" שאלתי. "אני חושב שעבר עליו משהו, שעד עכשיו הוא הדחיק, ופתאום התפרץ." סהר נראה מודאג. "זה בטח משהו שקשור בגבהים." טען. "ניסיתם לדבר איתו?" שאלתי. "הוא כל הזמן מתנצל, אני לא יודע על מה. אולי את תצליחי?" אמר בשקט. קמתי וניגשתי אליו. הוא הרים אלי את מבטו. "סילם, את ערה." אמר. "מה קרה לך ארו?" התיישבתי לידו. "אני לא…" עיניו נפערו. "זה היה בדיוק ככה.. אני מצטער. אני כל כך מפחד סילם, זה החזיר הכל. ההורים שלי, הם נפלו." הוא השתתק. "או." השבתי. "אני לא רוצה.. אני פשוט צריך קצת זמן לבד." אמר.
קמתי והלכתי לחפש את לולי. מצאתי אותה עומדת על סלע ליד הצוק. "ששש!!" סיננה לעברי. התקרבתי. הנוף שנשקף לעברי היה מפחיד. מדורות. המוני מדורות נדלקו במרחק קילומטרים ספורים מאיתנו. "שכירים של איוולה. הם יודעים לאן אנחנו הולכים." לחשה. עיניה הכחולות שיקפו את אורה של האש. "צריך לעזוב" ציינתי את הברור מאיליו. היא הפנתה את מבטה לעברי. "דיברת עם ארו?" שאלה. "כן, אבל הוא יצטרך קצת זמן." אמרתי לאט. לולי עיקמה את אפה. "אין לנו קצת זמן. את יודעת את זה" היא שבה להביט במדורות. "הלוואי והייתה דרך לגרום לו לשכוח." מילמלתי. "יש לי את הכוח למחוק זיכרונות, אבל זה יפגע באישיות." זרקה לולי הצעה לחלל האוויר. "אי אפשר פשוט לבטל אותו!" התכעסתי. "אני מפחדת שלא תהיה ברירה. קחי את זה כתנאי- זה או את או אני, הדרך שלי לא מוצאת חן בעינייך, תצטרכי לפתור את הבעיה בעצמך לפני שיהיה מאוחר מדי." אמרה בפשטנות. "טוב!" סיננתי. הסתובבתי אל ארו. הוא קם והחל ללכת. סהר רץ אליו. "ארו?" שאל. "אני בסדר. אני חייב להתעשת." הוא הפנה אליי את מבטו. "יש לי כל כך הרבה על מה לכפר. אני לא מאמין שכמעט הנחתי לך ליפול" עיניו התרוקנו. לא יכולתי לשאת את זה. רצתי אליו וחיבקתי אותו. "אני בסדר עכשיו." לחשתי. "זה היה אמור להיות אני." הוא השיב. "אני הייתי אמור לעזור לך, לא סהר." יבב. "זה בסדר, ארו. הכל הסתדר." אמר סהר והתיישב מולנו. ליטפתי את ראשו. אני אוהבת שהם מסתדרים. "סהר, אם אתה מוכן, אני צריך קצת זמן עם סילם." ביקש ארו. "אין בעיה." אמר סהר, נימה של קנאה מתגנבת לקולו. "לולי!" קראתי. "כן?" הבזיקה לולי מולי. זינקתי לאחור. "תתריעי לפחות!" התנערתי. "אני מוכן ללכת." אמר ארו. לולי חייכה אלי בהפתעה. "בסדר.." אמרה והשתגרה קדימה, סהר רץ לצידה. "אני כל כך מצטער." אמר ארו בפעם המאה. "אני יודעת שאתה מצטער. כבר סלחתי לך." השבתי. "החלטתי שאני רוצה שתדעי." פלט. השתתקתי במתח. "אלפים, אנחנו חיים הרבה זמן. קצת יותר מדי לרובנו. וחלק, פשוט.." הוא נעצר. "אנשים תמיד מתארים אותנו כעם חכם וחינני, אבל זה לא נכון. יש לנו הרבה אמנים, ואנחנו מאוד אתלטים, אבל אחרי מספיק זמן, אפשר להשתגע." הוא הביט בי, כמבקש אישור. "חלק משתכרים, מנסים להרוג זמן, חלק מעבירים את חייהם בחיפוש אחר תשובה. וחלק, פשוט גומרים." עיני נפערו. "אמא שלי לא רצתה לגמור, לא ממש. עדיין היה לה אותי. הייתי צעיר יחסית, אולי בן עשר בספירה אלפית. אבל אבא שלי- הוא הגיע להחלטה." דמעות עלו בעיניו. "אז הוא לקח אותנו, את אמא ואותי, לצוק גבוהה. קצת יותר גבוהה מזה. אמא הייתה אמורה להיות ראשונה, אבל היא סירבה, אז הוא דחף אותה." נעצרתי וחיבקתי אותו. הוא לא הגיב. "ניסיתי להגיע אליה, להרים אותה, אבל הייתי קטן. ואבא שלי, הוא קפץ גם. בסוף היא עזבה." בכינו ביחד. "ולא הייתי אמיץ מספיק להצטרף אליהם." לחש. נישקתי אותו, בפעם הראשונה מאז הנשף. "אתה הכי אמיץ בעולם, ארו שלי. אני אוהבת אותך".
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°
אל תשכחו להציע רעיונות להמשך!
Love you all3>
ZoeyAngel


תגובות (2)

uta uta

מושלםםםםם

23/09/2014 14:54

אההההההההה וואייייייייייייי ארוווווווווווו <3
אני רוצה עוד מארו הרבה ארו!
בנית את זה מאוד יפה. את כותבת טוב. בבקשה עוד רווחים!!!! XD
הייתי מציעה לך לברור קצת טקסט. לכתוב רק מה שחשוב ומאוד עוזר וחיוני. יש המון פרטים, אבל מה חשוב באמת בשביל לתאר סצינה טובה??? איך אנשים נראים, כלומר; צעד אחד אחורה, הזיז מבט, עיניים מרוקנות (כתבת וזה היה בול מקסים!), הסית עיניו, הביט למעלה- כל הדברים האלה מרמזים על רגשות וזה מעולה. אני פחות אוהבת להגיד רגשות כי זה להאכיל בכפית.
המון דיאלוגים: תנסי להתאים את הדיאלוג לאופי ואת המשפטים לאופי ולא לחשוב על מה מתאר הכי טוב את מה שקרה להם. לדוגמה הסיפור של ההורים של ארו, תגרמי לו לספר את זה בדרך שלו. פחות חשוב הפרטים של מה שקרה להם יותר חשוב איך הוא מספר את זה. למשל כל הקטע עם לולו… הייתי מכניסה יותר אופי בפנים, שידעו מי אמר מה גם בלי לקרוא את השמות שלהם.
(ומשהו שקורה לי ולא לך אבל אציין בכל זאת: אני תמיד כותבת ואז מוחקת את הכול כי לעזאזל, יש דרך קצרה ולעניין להביע את מה שאני רוצה בלי הרבה מילים בכלל). אני רואה את זה ככה, כל מילה שמישהו אומר נכנסת למחסן. בסוף היום אם הדמות שווה נגיד 1000 נקודות משמעות, אז כל ה1000 מתחלק בין כל המילים. אם הדמות תגיד רק מילה אחת זה יהיה אדיר ומשמעותי כל כך!!! וכו וכו וכו, לכן השאיפה היא לא לשים יותר מידי מילים מיותרות. ואת עושה את זה טוב אז יפה!
קיצר יפה מאוד אהבתי אמשיך לעקוב מקווה שעזרתי (:
אגב,
בקרוב עוד סבסטיאן ^_^

24/09/2014 01:34
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך