אהובה שלי
אהובה שלי, לעולם, לעולמי עולמים עד יום מותי, לא אפסיק לאהוב אותך.
אני יודע שטעיתי, מיליון ואחת פעמיים. וכן יפתי, אני יודע שזה מאוחר. וכן אהובתי, אני מצטער שאני מיבב ככה עכשיו, ואני מנסה שלא אבל זה קשה. אני פשוט לא מוכן לעכל שהצד שלך במיטה ריק, שאני אצלצל אלייך ולא אשמע את קולך. אני לא מוכן לחשוב שזהו, את חייך סיימת. ותשמרי עליי, אני יודע שתשמרי עליי ועל אליס הקטנה. ותזכרי את שפתיי, ותזכרי את מגע גופי, וותזכרי את קולי כי בכל לילה אקרא בשמך ואשלח לך מיליוני חיבוקים ונשיקות בתקווה קטנטנה שתתפסי אותם. אוי אלוהים תמיד היינו כאלה קיטשיים?
ואני מפחד שיום אחד אקום ואשכח את פנייך, אשכח את קולך. ואני יודע שבקרוב בטח אשכח את תחושת מגע כפות ידייך הקרות ואת טעם שפתייך המתוק. ואני לא רוצה, אני לא מוכן שזה ייקרה.
ואני אחזור עכשיו הביתה, בטח לאחותי נמאס כבר משאלותייה של אליס שלנו. ואני אחזור הביתה, לבית שלנו. אני אמחק את דמעותיי, ואעבוד על כמו תמיד, אראה להם כמה אני חזק. ואז בלילה, כמו כל הלילות, אני אניח את ראשי על הכרית שלך ואבכה בלחש חירשי, לחש כזה שרק את אהובתי תשמעי.
תגובות (1)
למרות שהשורה עם הקישטיים קצת הרס את היופי בשפה הגבוה שהייתה עד כה, אבל אני ממש אהבתי את זה.
סיפור יפהפייה, בהצלחה בהמשך הדרך,
המעודדת.