נלי הקטנה

נלי הייתה רק ילדה קטנה. היא הייתה תמימה, וטובת לב.
יום אחד, נלי הקטנה פגשה ילד אחד בגן שלה. קראו לו אלכסנדר. הם החלו לשחק יחד, לבלות יחד, לאכול יחד, ובסוף? הם אפילו החזיקו ידיים.
יום אחד, אלכסנדר בא ונתן לנלי בובת חרסינה. הבובה הייתה בצורת בחור בהיר, שיערו בלונדיני ועיניו ירוקות כאיזמרגד. הוא היה לבוש באפודת סווטר על חולצה מכופתרת ומכנס מורם גבוה.
היא החליטה לקרוא לבובה דימיטרי. היא טיפלה בבובה ואהבה אותה, ואלכסנדר טיפל בדימיטרי יחד איתה.
הזמן עבר ונלי רצתה לעבור לגן אחר. הוריה הרשו לה, הם אפילו יתנו לה לקחת את דימיטרי איתה.
אבל מה? אלכסנדר לא רצה.
היא התחננה שיבוא והוא בכה שתישאר, אבל אף אחד מהם לא וויתר.
אז נלי הקטנה, שהייתה עכשיו רק טיפה פחות קטנה, עברה לגן שהיא רצתה לעבור אליו- הגן היהודי.
ומי עבר איתה? דימיטרי. לא, לא הבלונדיני. דימיטרי אחר, שהוא לא בובה. ילד אחד שסתם היה איתה בגן והם לא באמת דיברו אי פעם, הוא עבר יחד איתה אל הגן היהודי.
היא זיהתה רק אותו, אז הם דיברו.
ומה? הם התחברו. הם שיחקו יחד, הם בילו יחד, אכלו יחד, ובסוף? הם אפילו החזיקו ידיים.
והוא גם נתן לה בובה. הפעם, זו הייתה בובה ילדה. לבובה היה שיער חום בהיר מאוד, אבל עדיין לא בלונד, ועיניים ירקרקות-חומות שמוסתרות מאחורי משקפיים עבות. הבובה הבחורה לבשה מכנס ג'ינס שהיה גדול מדי בשביל מידותיה הבובתיות, וסווטשירט וורוד.
היא קראה לבובה הזו בשם אליזבת.
אבל אליזבת לא הייתה כמו דימיטרי. אליזבת הייתה עדינה יותר, היא הייתה שבירה יותר. דימיטרי כבר התחבר עם הבובות של כולם בגן היהודי, בעוד אליזבת נותרה על הכיסא של נילי הקטנה בהפסקות.
אליזבת הייתה סדוקה, ונלי הקטנה ניסתה לתקן את הסדקים שבה, אבל מעולם לא הצליחה.
בעצם, היא לא באמת ניסתה מספיק. נלי היא ילדה עסוקה.
אז אליזבת נותרה סדוקה.
דימיטרי הילד נאלץ לעזוב את הגן היהודי, והפציר בנלי שתחזור יחד איתו לגן הקודם. אבל נלי? היא סירבה בכל תוקף. היא ידעה שכאן דימיטרי הבובה כבר השיג חברים בובות משלו, והיא נלחמה בעולם בשביל להגיע לשם.
אז דימיטרי הילד עזב בלעדיה.
כמה קשה לילדה קטנה לטפל בשתי בובות לבדה, בגן בו היא כמעט לבדה, כשאחת הבובות סדוקה.
והסדקים רק גדלים מדי יום ביומו, גם מהטיפול שמנסה להעלים אותם.