~על אהבה וסמים אחרים~ פרק 34! תגיבו ♥

הרמתי את רגליי על המדרגה הראשונה, שהיא וחמשת חברותיה הפרידו ביני ובין המבנה הגדול של ביה"ס. שאבתי לרווחה את ריח הגשם שירד בבוקר בתענוג.
"היי קלואי!" קראתי בשמחה אל קלואי שנשענה על המעקה, מדפדפת במהירות בדפים שבידה, היא הרימה את עיניה והיא הייתה נראית כאובדת עצות,
"משהו קרה?" שאלתי בדאגה, היא נפנפה מול עיניי עם הדפים בתרעומת,
"איך את יכולה לחייך ככה בבוקר כזה?!?!" היא הטיחה בי אשמה, שפשפתי את עורפי, מעבירה את עיניי מסביבי, הדשא היה נראה ירוק מתמיד, העצים הערומים נראו כשלדים בתחילת צמיחתם והשמש החמימה שהחילה לבצבץ מבין העננים, העבירה את קרניה החמימות על עור האנשים לאחר שמשב רוח קריר דגדג אותו.
"לא יודעת…זה בוקר יפה, לא?" שאלתי, מסמנת עם ידי וראשי על הסביבה מסביבנו. קלואי נאנחה,
"ובכל זאת! זה לא גורם לכל העניין של היריד להיות יפה יותר!" היא נאנחה שנית, מיואשת. חייכתי חיוך מעודד,
"היי!" הסטתי קצוות שיער שוררת מאחורי אוזנה,
"אני חושבת שאת צריכה לקחת הפסקה מכל העסק הזה, כל הלחץ הזה לא יעזור, לא ליריד ולא לך." קלואי עיקמה את אפה,
"אבל- הנחתי את כף ידי על פיה ובכך חסמתי את רצף דיבורה,
"שום אבל! היום אני את ולייבל יוצאות לנשום קצת אוויר לשתות איזה משהו חם…" תכננתי והורדתי את ידי מפיה, קלואי משכה את כתפיה בכניעה,
"וחוץ מזה, אני מקווה שבגלל כל היריד הזה, לא שכחת ממסיבת הברביקיו מחר!" צבטתי בעדינות את כתפה, היא עטתה על פניה מבט נעלב,
"ברור שלא! תראי, אפילו הכנתי פליירים!" היא הוציאה מתיקה דפים קטנים מעוצבים שעליהם נכתבו הפרטים על היריד. נאנחתי,
"קלואי…"
היא לא מתכוונת לחלק את זה במסיבה! אוי אלוה-ים.
"מה?" היא יצאה להגנתה,
"נראה לך שאני אפספס כזו הזדמנות עם אנשי חברה כאלו? את יודעת לכמה אנשים הם יכולים לגרום לבוא, ובכלל תחשבי על זה ה-כסף!" היא נשאה את עיניה לשמיים בחולמנות, גיחכתי, לא שווה להתחיל לריב על זה.
"כדור הארץ לקלואי!" מחאתי כף מול עיניה והיא התנערה,
"השיעור מתחיל עוד שתי דקות וממש לא בא לי לראות את פרצופו החמוץ של מר אלברטו!" הבטתי בשעוני,
היא נאנחה שוב בחולמנות למשמעה שמו של מר אלברטו. למרות שהשנה כבר החלה, מר אלברטו לקח כמה חודשים של חופשה והודיעו לנו אתמול שהוא יחזור מחר למשרתו בתור מורה למתמטיקה. התלמידים לא ידעו בדיוק מדוע הוא לקח חופשה אבל זה לא מנע מהם להפיץ שמועות, וכן, ביניהם גם שמועות מופרכות ביותר- הכרס שהייתה לו בעצם הייתה בטן הריונית והוא עכשיו בחופשת לידה…
אני כמובן עודדתי אותה…
אז כן, לא בדיוק אהבתי את מר אלברטו שכבר מהתחלה ללא שום סיבה מובנת לא חיבב אותי במיוחד…אה גם העובדה שהוא ממש אהב את קלואי לא ממש גרמה לי לפתח ניצני אהבה כלפיו. הוא היה עוקצני אליי בצורה הכי מיוחדת שלו וממש לא רציתי לאחר לשיעור הראשון.

פתחתי את הדלת לרווחה, צעדתי קדימה ועיניי האדישות נפערו באימה כשהבחנתי בכשלושים עיניים בערך לטושות בי.
"נו נו נו…מי אם לא מיס גלר החליטה לזכות אותנו באיחורה לשיעור הבוקר…" גלגלתי את לשוני בתוך פי למשמע קולו המבחיל, הסטתי את מבטי באיטיות אל עבר מר אלברטו שכנראה לא לקח חופשת לידה בגלל שהיה לו תינוק בבטן.
קלואי שהתעכבה קצת מאחוריי, נכנסה כרגע לכיתה, חיוכו החמוץ של מר אלברטו התחלף באחד אמיתי,
"מיס גוטמן כמה נפלא לראותך!" הוא קרא בשמחה, לסתי נשמטה,
זאת חייבת להיות בדיחה!!!
"הוו בוקר טוב מר אלברטו!" קלואי קראה בשמחה, אפילו לא הסתובבתי בכדי לדעת שהיא ממצמצת את עיניה בנשיות.
"קדימה, שבי במקומך." הוא הורה לה, ניצלתי את המומנטום והתכוונתי גם אני לשבת,
"אה.אה.אה. מיס גלר, הגעת בדיוק בזמן בשביל לפתור את המשוואה שעל הלוח, להזכירך זוהי משוואה לוגריתמית, אם אני זוכר נכון הייתן חברות טובות בשנה שעברה…" נשמעו כמה גיחוכים מן הכיתה,
ימך שמך מר אלברטו, ימך שמך.
הנחתי את תיקי בצד ובצעדים הססניים התקדמתי אל עבר הלוח. החטפתי מבט מלא בארס אל מר אלברטו, בלי שישים לב כמובן.
הבטתי בלוח וקדחתי במוחי,
"תשתמשי בטוש בבקשה, את לא מצפה שנוכל לראות את מה הולך לך שם בקופסא נכון? אלא אם כן לא הולך שם דבר." שוב נשמעו גיחוכים, קצת יותר רמים.
נשכתי את פנים הלחי שלי, מתאפקת שלא לחבוט בכל אחד מהם ובמיוחד במר אלברטו. לקחתי את הטוש בחוסר רצון והתחלתי לפתור את המשוואה.
לא ממש מבינה מה אני עושה, חיכיתי להערה מצמררת מצד מר אלברטו שהגיעה לבסוף-
"הבסיס לא יכול להיות שלילי!" הוא צעק ואני התכנסתי בתוך עצמי, מחקתי את הכתוב עם גב ידי וקירבתי את הטוש אל הלוח על מנת לתקן אך הוא עצר בידי,
"אבוד אבוד…" הוא מלמל,
"אתה! אתה חדש לא? אני לא זוכר אותך משנה שעברה, אתה נראה יותר מידי נינוח בכיסא שלך! קדימה! ללוח! בוא נראה אם -אתה- לעומת זאת מתאים לכיתה שלי." סאם התקדם לכיווננו, לא מתרגש במיוחד, הגשתי לו את הטוש בצורה אוטומטית כשהוא שלח לי חיוך מנחם ושבתי למקומי, אני לא צריכה שירחמו עליי!!!
ישבתי במקומי ליד קורי (לאלו ששכחו, הוא חבר טוב של ארון…) בקדמת הכיתה שכעת הצטערתי כל כך שבחרתי במקום הזה בתחילת שנה.
התיישבתי בעצבנות, מתקתקת על השולחן, קורי רכן לעברי ואמר בשקט,
"זאת באמת משוואה לא פשוטה ו-
"זיפט!" עשיתי תנועה בידי שדורשת שקט מצידו והוא בלע את רוקו, נכלם.
סאם סיים לשרבט את מה-שזה-לא-יהיה על הלוח, וזרק את הטוש על השולחן באדישות ובתנועות מעט יהירות שב למקומו, משאיר מאחוריו את מר אלברטו מעט מבויש. סאם התיישב על הכיסא בצורה עוד יותר לא ראויה ממוקדם ולא טרח להניח את ידו על פיו כשפיהק, גלגלתי את עיניי בהפגנתיות.
מר אלברטו התעשת ועל מנת לצאת מן המצב כמנצח הוא כמובן הפיל את עלבונו עליי.
"מיס גלר תביטי בלוח במקום על התקרה, ותנסי לקבע את מה שרשום בראשך!" כתגובה שידרתי לעברו חיוך חמוץ.

הצלצול נשמע לבסוף ואני אספתי את דבריי והכנסתי אותם לתיק, לא שמה לב לסאם שהתקרב לעברי ונשען על השולחן בשתי ידיו. הרמתי את עיניי, נתקלת בו,
"אז, איך עבר השיעור?" הוא שאל בסתמיות, גלגלתי את עיניי,
"כולה פתרת משוואה במתמטיקה, לא גילת את אמריקה." השבתי בציניות מנסה לקרר מעט את מצב רוחו המרומם,
"כן, את מה שאת להזכירך גם לא הצלחת לעשות." הוא עקץ ואני פתחתי להשיב במלחמה אך הוא נחר בתסכול,
"אני צוחק, אמבר! תשתחררי, את נראית כמו מלפפון חמוץ." השפלתי את מבטי את החולצה הירוקה שלבתי,
"היי! זאת חולצה יפה!" אמרתי ברוגז, הוא שוב נחר בייאוש,
"התכוונתי לחיוך שלך…" הוא גלגל את עיניו ואני התרככתי ושילבתי את ידיי מעל השולחן. הוא גרר כיסא מן השולחן הצדדי והתיישב עליו בצורה הפוכה, רוכן מעט קדימה מעל משענת הכיסא. ניסיתי להתעלם מהעובדה שהוא נראה דיי טוב כשכובע הקפוצ'ון האפור היה תלוי מעל ראשו ברשלנות ומהעובדה שנשימותיו הקטנות דגדגו את אפי.
"חשבת קצת על אתמול?" הוא שאל בשקט, התרוממתי מעט מישיבתי המכונסת,
"בעיקרון יש לי רעיון אבל אני עדיין צריכה לגבש אותו…" הוא לא נראה רגוע כל כך,
"יש לנו מספיק זמן, הבטחה שלי זו הבטחה." אמרתי בחיוך, הוא צמצם את עיניו בחשדנות,
"בטוחה?" הוא אמר בטון חשדני בצחוק, נחרתי,
"אל תתחיל איתי." ציוויתי, הוא חייך והזקף גם הוא,
"נראה לך?! מכל הבנות פה, דווקא איתך?" הוא אמר בצחוק,
"מפגר…" גלגלתי את עיניי, לא מצליחה שלא לעלות על פניי חיוך קטן.
"טוב אני עפה, לא באלי לאחר גם לשיעור השני…" שמתי את רצועות התיק על כתפי וקמתי מהכיסא, סאם הצמיד שתי אצבעות אל ראשו, מסמן לי לשלום.
"נו קדימה לייבל! מה כבר יש לך לעשות?!?!" הפצרתי בלייבל שכידוע הייתה משימה יותר קשה מקלואי. היא העיפה לעברי ולעבר קלואי מבט של בוז,
"להתחיל לספור עכשיו?" היא שאלה בהרמת גבה ואני נאנחתי בתגובה.
"אמרתי לא!" היכיתי את קלואי בידה לאחר שהציצה בזהירות בדפים עם חומר תכנון של היריד, כששמה לב שכל תשומת ליבי על לייבל ולא אוכל לגעור בה.
היא חייכה חיוך מתנצל ואני השבתי מבט קר בתמורה,
"נו קדימה ליי! זה רק יום אחד, בואו נשתחרר קצת!" קראתי,
"תשתחררי מחר, במסיבת הברביקיו המפגרת שאת מכריחה אותי כל שנה לבוא אליה." התעלמתי מהעקיצה,
"בבקשה ליי!" הצמדתי את ידי בתחינה, נשענת על שולחן הקפיטריה, היא נאנחה לבסוף,
"טוב…אבל אני בוחרת את המקום!" חייכתי חיוך במקום להריע בשתי ידיי כי ידעתי שכשאני אעשה זאת ליי תחזור בה מידית.
"קלואי!" צעקתי עליה כשהיא הצליחה להגניב את הדפים אל מתחת לשולחן, היא נאנחה באכזבה וזרקה אותם על השולחן.

"כשהתכוונתי שנצא, התכוונתי שנצא לשתות שוקו חם במסעדה השכונתית!" רטנתי ברוגז כאשר נכנסנו למועדון מלא בצעירים ובני עשרים עם הורמונים.
"כן, ובסוף נתת לי לבחור. זה המקום היחיד שמשמיעים בו מוזיקה טובה." לייבל השיבה, פילסנו את דרכנו בפנים.
אורות בצבעי סגול ולבן ריצדו על כל עובר ושב, הקירות היו עטורים בעיטורים שחורים יפים, הקיר מאחורי הבר העשוי מעץ היה צבוע בצבע סגול חציל וכך גם נצבעו הספות הקטנות לצד שולחנות שחורים. המקום היה יפה, משולב בעיצוב מודרני יחד עם עיצוב מעט ישן שנראה בבר.
"קדימה בואו נתפרע!" קלואי צעקה משום מקום ועטתה לעבר הרחבה,
נענעתי את ראשי לצדדים.
"ההורים שלי יהרגו אותי…" מלמלתי,
"תפסיקי לרטון." לייבל אמרה ומשכה אותי בידה.

קלואי החלה לשיר את מילות השיר בדרמטיות מעושה, אני- שלא הצלחתי להשתחרר לגמרי הבטתי לצדדים במבוכה אך לא נראה שהיה למישהו אכפת מהסובב אותו, השיר החל לקבל קצת קצב והתחלתי להתנועע לאט.
לאט לאט השתחררתי והחלתי להזיז את הגוף בפראות, הזזתי את האגן מצד לצד ופלטתי צחוק משוחרר, טוב לפחות עד שהרגשתי יד שתופסת בישבן שלי, הפסקתי לרקוד בשנייה והסתובבתי בסערה,
"תוריד את הידיים המטונפות שלך מהתחת שלי!" צעקתי בנער שנצמד אליי שהיה נראה כעט כאילו הוא מצטער על היום בו הוא נולד. עזבתי את הרחבה מלמלת לעצמי בכעס, חבורת נערים שרקו לי ושלחתי בהם מבט אימה, נועצת בהם את עיניי ולא היה אכפת לי מחבורת הבנות שהביטו בי כאילו נפלתי מהירח.
גררתי את רגליי אל הבר בעצבנות, מתיישבת ברשלנות,
"לעזאזל! למה הם עושים את הכיסאות כאלו גבוהים…" בלי להשים לב חטפתי את בקבוק האלכוהול שהגיש הברמן לאדם שישב לידי. לקחתי לגימה גדולה מהבקבוק והטחתי אותו על השולחן, מזווית עיניי ראיתי במעורפל את הברמן מביט בי בהשתאות ומביא לבחור בקבוק חדש בהתנצלות.
"את מתכוונת לשלם על זה, כע?!" שמעתי קול מוכר, הרמתי את עיניי ולא הופתעתי לגלות שהברמן הוא מי אם לא סאם המהולל שהביט בי מבודח, אני כבר רגילה שהוא צץ תמיד ברגעים הכי לא סבירים שלי.
"תגיד את זה למפגר שחשב שהתחת שלי הוא רכושו הפרטי…" אמרתי ברוגז, לוגמת עוד לגימה מן הבקבוק. לא שמתי ממש מחסום על פי, לא על מה שיוצא ממנו- או נכנס.
סאם גיחך מעט ומשך את המגבת מעל חולצתו השחורה בעלת השרוולים הקצרים והתחיל לנגב כוסות.
"אז כך בעצם את מתרצת את פורקן היצרים שלך?" הוא סימן בראשו אל עבר הבקבוק,
"עוד אני פורקת יצרים?!" קראתי בכעס, מסמנת עם ידי על גופי, הוא גיחך שוב בשנית ולא ידעתי אם זה מתוך זלזול או שהוא סתם נהנה מכל הסיטואציה, הרי הוא תמיד נהנה כשאני עצבנית.
הוא סרק אותי במבטו,
" אל תאשימי אותו עם איך שאת נראית…" הוא משך בכתפיו, השפלתי את מבטי אל עבר השמלה הכחולה שלבשתי שהחמיאה לגוון עורי השחום מעט. השמלה הכחולה העדינה חשפה כתפיים עדינות והגיעה עד לקצת מעל הברך, לרגליי היו נעולות נעלי עקב זעירות שחורות, שערי היה אסוף ברישול. עיניי אופרו באיילנר שחור דק ושפתיי היו צבועות באודם ורוד עדין,
"מה הבעיה עם איך שאני נראית?!" שאלתי בתמימות, הוא הביט בי תוהה לרגע,
"אין שום בעיה…" הוא השיב, מוציא עוד בקבוק מאחד המדפים שאני לא יכולתי לראות,
"אבל אתה אמרת שלא להאשים אותו ב-
"אין שום בעיה עם איך שאת נראית…להפך…עזבי…" הוא מלמל כמנסה להעביר נושא ואני זרמתי.
"מה אתה עושה פה בכלל?" שאלתי אותו, הוא הרים גבה,
"מנסה לשרת אנשים בזמן שאנשים אחרים מפריעים לי…" הוא עקץ,
"בלי לשלם אגב." הוא הזכיר, נחרתי,
"הארנק שלי אצל לייבל אני אחזיר לך תירגע…ועכשיו ברצינות?" הזכרתי לו את שאלתי הקודמת,
"אני עובד בבר, חשבתי שהזכרתי את זה מתי שהוא…" עכשיו נזכרתי, ולא…הוא לא הזכיר לי את זה אלא אלישיה שהסבירה כיצד הם נפגשו כשיצאנו לקולנוע לאותו 'דייט כפול' ארור.
"אה כן…אז אתה בקושי נמצא בבית?" שאלתי, הוא נאנח והניח את כוס הזכוכית על השולחן,
"כן…אני עובד כל ערב אלא אם כן יש לי סיבה מספיק מוצדקת בשביל להשתחרר…" הנהנתי לאט, והעברתי את אצבעי על הבקבוק, מציירת משהו בעזרת אדי הקור,
"ודרו?" זרקתי בסתמיות לאוויר, סאם ליחך את שפתיו,
"אין לי ברירה אם…" הוא מלמל. לפתע עלה במוחי רעיון,
"אולי בכל זאת תבוא למסיבת הברביקיו שההורים שלי מארגנים?" שאלתי, הוא הביט בי בבלבול ושב לנגב את הכוסות,
"את באמת סנילית אע?! אמרתי לך שאני עובד כל ערב לפני שנייה…" גלגלתי את עיניי למשמע העקיצה,
"לא מפגר, תוכל לבטל יום עבודה ולהביא איתך את דרו!" אמרתי בטון רציני, הוא משך בכתפיו,
"למה שיסכימו לשחרר אותי?" חיכיתי לפני שעניתי כשהוא מזג כוסית בירה לבחורה פלרטטנית במיוחד שדרשה עוד כמות נדיבה של בד שתסתיר את מחשופה האדיר,
"תשמע, ההורים שלי די ידועים, והמסיבה הזאת מפורסמת, אין מצב שלא ישחררו אותך כשיראו שאתה מקורב למשפחת גלר. אני אשלח לך את ההזמנה מחר ותבוא עם דרו…" אמרתי, הוא העביר את ידיו על זיפיו,
"אם את אומרת…" הוא מלמל,
"זה אומר שאני אצטרך ללבוש חליפה?" הוא שאל בחיוך צדדי,
"אני חושבת שאפילו זה לא יעזור…" אמרתי בצחוק, מעבירה עליו מבט מזלזל, הוא צחק.
"טוב אני חושבת שאני אחזור אל הבנות, ותוך כדי אעדכן את לייבל שהיא צריכה לנהוג מאחר ואני לא יכולה…" הרמתי את הבקבוק, מה שגרם לסאם להרים את גבותיו בצחוק ולהגיד,
"זה קולה." הבטתי בבקבוק ושמתי לב שאני באמת שתתי קולה, הסמקתי במבוכה,
"נראה לך הייתי נותן לך לשתות? את לא חוקית." הוא אמר בטון אבהי ואני גלגלתי את עיניי,
"זה לא שלא עשיתי את זה בעבר…" אמרתי באדישות, מייד מיהרתי לשחק אותה ילדה גדולה. סאם רק הביט בי ביהירות ואמר בלעג-
"כן אני בטוח…במיוחד אחרי שהראית שאת בכלל לא יודעת להבדיל בין טעם של קולה לשל אלכוהול…" הסומק על לחיי התעצם וכבר רתחתי מעצבים, קמתי מהכיסא,
"ביי…" נפנפתי לו ביובש כשגבי אליו, מצליחה לשמוע בתגובה,
"תחזרי לכאן עם הכסף!"