מציאות חדשה – פרק 2. (להמשיך..? )

עד שהגענו לבית היה כבר שבע בערב.
עליתי לחדר, התקלחתי , ונירדמתי .

השבוע עבר במהירות, אירגנתי את המזוודה הכנסתי בערך כל מה שהצלחתי לדחוס .. וירדתי למטה.. אבא עזר לי להרים את המזוודה , ונתן לי חיבווק חזק.
״ נתגעגע אלייך.״ אמר .
צחקתי. ״אניי חוזרת בעוד פחות משבוע.״
״את יודעת כבר באיזה חדר את..?״ שאלה אמא.
כל השבוע אני ושיר בילנו אצל המנהל ולבסוף הצלחנו לשכנע אותו להשים אותנו ביחד.. ככה שהגבתי באופן מתלהב מידי שאמרתי :״עם שיר!.״
אמא ואבא כבר הספיקו להכיר אותה, היא באה אליי כבר כמה פעמיים, והתפעלה מהגודל של הבית, והבריכה.
״כמה בנות אתן בחדר?״ שאלה.
״בין 2-3..״ אמרתי.
״החדרים קטנים, אפילו יותר מהחדר שלי.. אבל זה בסדר..״ אמרתי לה כשראיתי את מבטה המודאג. ״אנחנו ניהיה רק 2.. לא אמור להיות צפוף..״ היא חייכה, וראיתי שנרגעה , אמא אספה את שערי לקוקו שהשתפל עד מתחת למותני.
״אוו עכשיו רואים את הפנים שלך. והעיניים.״ צחקה. בניסיון להעביר לנושא קצת יותר שמח מעזיבתי.
״את יכולה להסתכל במראה כדי לראות אותן..״ צחקתי.
את צבע העיניים ירשתי מאמא ,עיניים גדולות , בצבע תכלת מרקר ,עם ריסים ארוכים שגרמו לי לוותר על הרימל.
וגם את השער קיבלתי מימנה, שטני בהיר, וחלק. ומבנה הגוף הצר
את תווי הפנים לעומת זאת קיבלתי מאבא.
שפתיים עוות ומשורטטות , ואף סולד.
״שטויות..״ היסתה אותי אימי. ועטפה אותי לחיבוק גדול.
עליתי לרכב. ״תיזהר על הגיטרה אבא.״
אמרתי לו , שנייה ליפני שהיא התנגשה בגג המכונית. ״מצטער.״ חייך בפייסנות.
נסענו.

———-
״היווום הגדול הגיע!״ קיבלה שיר את פניי.
״כן.״ אמרתי, וסוף סוף הרגשתי בבית.
שיר עזרה לי לפרוק את המזוודות.
״בא לך ללכת לבריכה?״ שאלה אותי.
״היא פתוחה?״
״כן, ימי ראשון היא פתוחה עד 21:00 , קדימה!.. ליפני שהיא תיסגר.״
לקחנו ביגדי ים .. ורצנו לבריכה.
התלבשנו במלתחות.
היא לבשה ביקיני בצבע ורוד עם פסים לבנים שהבליטו את עורה השזוף.
שלי היה שחור. יוצר ניגוד מושלם עם עורי הבהיר.
יצאנו מהמלתחות בעודנו צוחקות ומדברות.
כשלפתע אני מתנגשת בלא אחר מאשר לידור.
הוא הסתכל לעברי מופתע.
״רק למי שלן פה מותר להכנס לבריכה בערב.״ אמר בבילבול.
״והרי החדשות.״ אמרה שיר בעוקצנות. ״היא עברה למעונות באופן רישמי. ״
״ברוכה הבאה.״ אמר לידור בפליאה.
״עכשיו יהיה לך קצת יותר קשה להתחמק ממני..״ אמר לי בשקט כך שרק אני שמעתי.
״אני לא..״ התחלתי להגיד.
״אל תשקרי. אני יודע שכן .״ קטע אותי.
״יודע מה ? צודק. אין לי כוח לדבר איתך .. לא כרגע – ולא אף פעם.״
אמרתי והתרחקתי לכיוון שיר.
הוא אחז בזרועי. ״אין בעייה, אני אעזוב אותך. רק תגידי לי למה אביה צבועה?..״
״תשאל אותה.״ אמרתי ושחררתי את ידי מהחיזתו.
קפצתי ראש לבריכה, ונתתי למיים לעטוף אותי. כשהרמתי את ראשי מבעד למיים ראיתי נער מסתכל עליי באהדה. ״ סליחה?״ שאלתי אותו. ״היי, אני תום. ״ חייך לעברי.
״כבר אמרו לך שאת שוחה טוב..?״
״ממ.. בערך.״ חייכתי.
היו לו עיניים בצבע הים, כחולות, עמוקות , ושער שחור שעטף את ראשו וניראה חלק ורך למגע.
עצרתי את מחשבותיי. ״אני הממ.. עדי.״ חייכתי לעברו.
״התלמידה החדשה?..״ שאל מתפלא.
״כן, למה אתה כל כך מופתע?״
״כי כבר שבוע אני שומע על התלמידה החדשה וה׳שווה׳ שהגיע לפה, וגם , במיקרים נדירים מצרפים תלמיד ועוד לכיתה י״א..״ אמר.
״הא..״ אמרתי בטיפשותי. הוא צחק. נהדר.
״איך זה שלא ראיתי אותך?..״ שאלתי .
״בית ספר גדול?..״ זרק לאוויר .
״אני צוחק. אני לומד באגף א׳ , את ב-ג׳ , זה קצת רחוק. ״
שמתי לב למשרוקית על צווארו.
״אתה המציל..?״ אמרתי בהלם.
״בנאדם צריך להתפרנס..״ חייך.
״ילד בכיתה י״א מציל?…״ אמרתי מזועזעת.
״האוו׳צ״ אמר , והניח את ידו על ליבו כמי שניפגע. ״אני אעשה כאילו לא שמעתי את זה עכשיו.״
״אני מצטערת.. פשוט… תמיד דימיינתי שמצילים הם גדולים כאלה , ושרירים..״
״אוקי, את באת כדי לפגוע לי באגו?..״ צחק. ״הצלחת.״
״לא נו, אני מתכוונת, אתה שרירי והכל..״ אמרתי בעודי בוחנת את גופו , וידיו השריריות.
״פשוט…״ הנדתי את ראשי.. ״אתה צעיר קצת, לא?..״
הוא צחק. ״אף פעם לא ראית מציל אמיתי?..״ התלוצץ.
״לא..״ אמרתי נבוכה.
מבטו היה המום.
״אני לא מאמין, אז איפה למדת לשחות ככה?..״ שאל.
״בבית, הייתה לי מדריכה, היא לימדה אותי..״ אמרתי.
״האא.. ילדת שמנת. ״ גיחך.
״אני לא ילדת שמנת.״ אמרתי עצבנית עכשיו. ״למעשה אני לא ילדה כלל.״ אמרתי בהתרסה.
״ממ.. לא?..״ שאל.
״אווקי, אני לא מתכוונת לעמוד פה ולתת לאיזה מציל יאיר ומתנשא ללגלג עליי.״ אמרתי והסתובבתי. הוא צחק והשיג אותי במהירות.
את חושבת שאני יאיר ? מתנשא..?״ שאל כמבטל את דבריי. ״הם צדקו , את ישירה יותר ממה שחשבתי.״
הסטתי את מבטי ממנו.
״אז נערה ישירה שכמותך , נערה זה בסדר נכון?! ״ אמר בלי להמתין לתשובה.״ מה באמת את חושבת עליי..?״ אמר.
״אתה צוחק עליי?.״ שאלתי מרימה גבה.
״לא , אני באמת סקרן.״ חייך לעברי מבט מלא כנות.
״טוב, כרגע אני חושבת שאתה מתנשא כמו שכבר אמרתי ….ויאיר..״
״עוד מחמאה?״ שאל בציניות.
״…ומקסים…״ שיט. לא תכננתי להגיד את זה. מאוחר מידי. כבר אמרתי. ״ושחצן…״ חיפיתי מהר על פליטת הפה שלי.
״ ומשתמש בציניות כדי להסתיר את רגשותיך.״ סיימתי. ״זהו.״
הוא הסתכל עליי במבט סקרן ומשועשע באמת. ״מקסים אמרת הא…?״
״האא! שכחתי משהו. ״ אמרתי מנסה להזכר במילה.
״חתיך? נהדר? שרירי? חזק?..״ הציע מנסה לעזור.
הקשתי באצבעותי. ״מעצבן, כן. זו המילה.״
אמרתי והסתובבתי.
״גם אני חושב שאת מקסימה,פשוט מרתקת.״ אמר משועשע מתעלם מהמשפט האחרון.
הלכתי לעבר שיר. משאירה אותו מאחוריי.
״איפה נעלמת לי?.״ צחקה וליכסנה מבט לעבר תום. ״ראיתי שדיברתם״.
״לא ידעתי שהמציל פה הוא ילד.״
היא צחקה. ״מי ? תום? ..״
״את מכירה אותו?..״ שאלתי בחשד.
״כן.. משאני תינוקת בערך.״ צחקה.
הרגשתי כאב קל באזור החזה.
״האא.. אם אתם ביחד אז..״ מילמלתי, נותנת למשפט לגווע באוויר.
היא צחקה שוב.. ״איייכ! לא. ״ אמרה . ״אנחנו בני דודים. כמעט אחים הייתי אומרת. הוא גדל אצלנו משאני זוכרת את עצמי..״ אמרה. הרגשתי הקלה עצומה. וכעסתי על עצמי בשל כך. אני לא אמורה להרגיש כלום.
״למה הוא גדל אצלכם..?״ שאלתי מסלקת בפעם השנייה בתוך פחות משעה את מחשבותיי. וזה -אף פעם לא סימן טוב.
היא חייכה והשפילה את מבטה.
״למה שלא תישאלי אותו את מתי שהוא?..״ אמרה ברוך, הסתכלתי עלייה במבט מתחנן.
והיא הרימה ידיים כנכנעת.
״מצטערת.״ הנידה בראשה. ״אני אוהבת אותך, באמת. אבל אני לא יכולה לספר משהו שלא קשור אליי..״
הנהנתי בהבנה, אבל לא יכולתי להתעלם מהתחושה שמשהו רע קרה.
״הוא מסתכל עלייך.״ חייכה שיר .
״אל תסתובבי , אל תסתובבי..״ מלמלתי לעצמי.. דבר שגרם לשיר להתפקע מצחוק.
״מה כל כך מצחיק..?״ שאל תום מאחורי, דבר שגרם לי לקפוץ בבהלה , ולשיר התקף צחוק נוסף. ״עדי….. היא כל …כך…״ אמרה מבן התקפי הצחוק .
״כן, עדי בהחלט מצחיקה.״ הסכים איתה. הצטרף לצחוק, ועזר לה לקום. אני הסתובבתי. ״להשאיר אתכם לבד..?״ שאלתי בצינה.
דאגה קלה הסתמנה על פניו של תום, ״עדי..? אני ושיר..״ התחיל להסביר.
״כן, כן, אני יודעת בני דודים, שאוהבים לצחוק עליי.״ אמרתי משועשעת ממראה פניו.
״את..״ אמר תום תוך שהוא מתקם לעברי באיום קל, וגורם לי ללכת אחורה מספר צעדים.
לא שמתי לב שאני קרובה כל כך לשפת הבריכה. עד שנפלתי. ותום צחק.
העמדתי פניים ששאפתי יותר מידיי מיים, ושאני נחנקת.
תום נבהל. וקפץ לברכה תוך כדי שהוא מחזיק אותי בידיו. צחקתי למראה הבעת פניו מלאת ההקלה והמרוגזת במקביל.
״זה לא מצחיק.״ אמר בטון נרגז .
עדיין לא שחרר אותי מהחיזתו.
דבר שגרם לי לפרץ צחוק נוסף, וחזק כל כך שאם הוא לא היה מחזיק אותי וודאי הייתי טובעת.
הוא גרר אותי בין פרצי הצחוק לשפת הבריכה. והושיב אותי עליה, ״שלב ראשון , להוציא את הניפגעת מהמים.״
אמר , פניו החלו לקבל גוון מאתגר ומשועשע.
״שלב שני להשכיב את הניפגעת על קרקע יציבה..״ מבטו עדיין מאתגר אותי. תוך שהוא משכיב אותי על רצפת הבריכה.
״שלב שלישי.. לחפש דופק.״ אמר בעודו מניח שתי אצבעות בשקע שבין הכתף לאוזן שלי , ומניח את ראשו על ליבי.
דבר שהשכיח ממני לחלוטין את צחוקי, וגרם לגל של רטט לחלוף בגופי.
הוא עשה כאילו הוא לא שם לב..
״שלב רביעי, הנשמה …״ אמר בעודו מקרב את שפתיו אל שלי .
״הדופק של הניפגעת מואץ בעת ההתקרבות ..״ אמר כשפיו סנטימטר מפי…