מלאכים של אפלה-פרק רביעי ;-)

מלאכים של אפלה- פרק רביעי-

"מי שם?!" קראה ליאן והסתובבה במהירות, קולה גבוה וצפצפני.
היא הביטה סביב אך לא ראתה אף אחד או שום דבר חוץ ממצבות ומדשא.
קריאת עורב נשמעה במרחק מה ממנה וליאן הסיטה את מבטה לכיוון הקריאה.
"מחפשת משהו?" אמר האדם המסתורי, ליאן יכלה לשמוע לעג ושעשוע בקולו.
"צא כבר!" צעקה, בתקווה שהיא לא מדמיינת.
לפתע ממש מולה הופיע אדם שנראה מבוגר ממנה רק מעט, הוא הופיע כאילו משום מקום, כאילו באמת היה שם כל הזמן.
"מ..מי אתה?" שאלה ליאןולתשה עיניים בדמותו. שיערו היה בהיר אפילו יותר משלה, עיניו היו ירוקות בהירות גם הן ובלתו על רקע עורו השחום. הוא לבש בגדים שחורים ומעיל עור שחור.
"תקראי לי אנטר," הוא חייך חיוך שנתן לו מראה ילדותי מעט, שובב. "אני… איך בני האדם קוראים לזה? המלאך השומר שלך?" הוא שאל את עצמו יותר מאשר אותה, ליאן עדיין הביטה בו במבט תמה וחסר הבנה. "כן! אני המלאך השומר שלך!" קרא בניצחון וחייך חיוך שנמתח מאוזן לאוזן.
"מה?!" לליאן לא היה איכפת שהיא נשמעה כמו מטומטמת הוא מזה שהפנים שלה היו דביקות מדמעות, היא פשוט רצתה לדעת מה לכל הרוחות הפריק הזה רוצה ממנה.
"נשלחתי הנה בשביל…" הוא הכה בראשו כאילו אינו מצליח להיזכר בסיבה שבגלל לנגלה לעינה. "יש לי הצעה בשבילך!" אמר וחייך פעם נוספת.
"הצעה?!" חיוכו המשועשע עד עמקי נשמתו של אנטר ממש לדימוי העצמי של ליאן באותו הרגע אבל היא פשוט לא הצליחה לעקל את מה שהיא רואה, משהו אחר היה מצליח?
"ביקש שאביך יוכל להיות נוכח ב… איך קואת לזה? תחרות מטופשת, לא?" ליאן הנהנה למרות שלא היה לה אפילו שמץ של מושג למה היא משתפת פעולה עם מי שהוא כביכול המלאך השומר שלה. "אני יכול להגשים לך את המשאלה." אנטר חייך עד חיוך שובב ומלא אושר.
"קודם היית מלאך ועכשיו אתה ג'יני, אתה יכול להפוך גם לפיה טובה ולתת לי כמה שמלות חדשות?" שאלה ליאן בציניות וזילזול.
"קודם בכית והתאבלת ועכשיו את צינית את יכולה להפוך לרצינית כדי שנוכל לגמור עם זה?" השיב אנטר באותה נימה בדיוק רק שעכשיו הוא כבר לא חייך, ופתאום הוא נראה לליאן בוגר בכמה שנים טובות.
"איך בדיוק אתה רוצה שאני אהיה רצינית?! זה פסיכי לגמרי!" ליאן הייתה ממש על סף טירוף כשהביטה בעיניו המנחמות של אנטר שהתרככו בינתיים.
"צודקת לגמרי," הוא אמר וגרם לליאן להיות מופתעת. "זה מטורף, אבל החיים שלך הם מטורפים ואין לך זמן לשים לב לכל דבר קטן. בכל פעם שמשהו בדיוק מהסוג הזה קורה את חייבת לנשום עמוק כדי להמשיך להשאר שפויה."
ליאן הביטה בו, הוא כבר לא היה ציני או רציני בצורה מעוררת דאגה, עכשיו הוא פשוט היה נראה כמו אדם צעיר ונחמד עם שיער כמעט לבן שרוצה לעזור.
היא נשמה נשימה עמוקה והידקה את אגרופה בידה.
"בסדר," אמרה בקול חלש תחילה. "מה ההצעה שלך?"