יום שישי של שנה חדשה

היא חוזרת הביתה, אחרי יום מתיש של לימודים ארוכים. זה אף פעם לא קל ללמוד עד ארבע. היא פותחת את דלת הבית החורקת וקרני השמש האירו את הבית הנקי. ריח אקונומיקה ותבלינים חזקים מילא את הבית. ריחות טובים של בישולים נכנסו אל תוך החדרים ואל אפה. היא הביטה במטבח, ואימה עמדה שם, כשסינר משובץ ומלוכלך נקשר מאחורי גבה. היא זרקה לה חיוך מיואש והיא, החזירה לה חיוך אוהב, למרות העיפות שניקרת מעינייה ומלכלוכי התבלינים שעל כפות ידייה. היא התקדמה באיטיות אל המטבח, כל הסירים כבר היו על הגז. וריחות חזקים ומתוקים הגיעו לאפה כשפתחה את אחד הסירים. היא כמעט ויכלה לדמיין את טעמם על לשונה. והיא נישקה ללחי אימה המזיעה והתקדמה לכיוון חדר העבודה. אביה ניגב את מצחו בעזרת גב כך ידו, וחייך לה חיוך דואג שבא יחד עם הנהון קל. הוא התקין את המדף החדש. הוא הביט בדף ההוראות והשיב את מבטו לילדתו הקטנה. היא דילגה בקלילות לחדרה הגדול, השמש האירה לכל פינה בחדרה, היא צנחה על מיטתה כשאת תיקה זרקה בקלילות על הרצפה הלבנה. היא עצמה את עינייה בשלווה ואילו רק לשנייה ולפתע נרדמה.
רעשי צלחות, סכינים ומזלגות העירו אותה. השמש כבר נעלמה מחדרה ושמיים סגולים התחלפו בחולנה. היא הביטה בשעון ולא לרגע היססה והחליפה את מדי בית ספרה לשמלה לבנה וחדשה. היא חזרה אל הסלון, השולחן כבר היה מסודר וכל הסירים והבישולים הונחו עליו. אימה חיבקה אותה קלות. את הסינר המשובץ החליפו חולצה לבנה וג'ינס ארוך ושחור. ואביה הציץ, כשבידו כוס יין שעברה מדור לדור, חולצתו לבנה ומשובצת ומכנסי הג'ינס הבהירים השלימו את המראה המכובד. פעמון הדלת נשמע, וכשהיא רצה בשמחה לפתוח אותה, אותה חריקה נשמעה, וכל בני המשפחה נעמדו בחיוכים טובים. מאושרים מהשלווה והשמחה של יום שישי של שנה חדשה.