" מתפלל שזה חלום ואתה זה שתעיר אותי " – עונה 2 פרק 10 חלק ב'

"אני מסכים." אמרתי כאשר נכנסתי לארוחת הערב עם השיח'. לא היה צריך שבוע כדי לשכנע אותי, אני מרגיש כאילו ננטשתי, ננטשתי מהדת שלי והמדינה שלי.
פרצופו של חסן היה קורן אושר, כנראה שעכשיו אני מתחיל את התהליך שלי, מיהודי למוסלמי.
"מברוק! אני שמח בשבילך. תכיר זה השיח' עבדול." אמר חסן, לחצתי את ידו של השיח' שבירך אותי והתיישבתי לסעודה. בשולחן נכחו מספר אנשים שהכרתי מהתדרוכים בצבא, ראשי חיזבאללה. או בשמם המקצועי 'מטרות חיסול'.

~
"וזה האחרון, או בעצם הראשי. הוא יושב ראש ארגון הטרור חיזבאללה. חסן נסראללה." אמר המפקד והציג תמונה של בחור שמן, עם זקן ולבוש אופייני ללבנון. גיכחתי בשקט ואיתי גם אביאל.
"אני לא מבין איך השמן הזה נכנס לבונקר." לחש באוזני אביאל, הרצון להתפוצץ מצחוק היה חזק אבל הרצון לחזור הביתה ולא לסגור שבת היה חזק יותר. לעומת זאת אביאל לא יכל להתאפק והתגלגל מצחוק, דיי מטומטם לצחוק מבדיחה של עצמך לא?
אבל זה אביאל למה אני מצפה. הצחוק של אביאל, היה הטרמפ שלי לצחוק ולא להיענש.
"אביאל אדרי!" צעק המפקד. אביאל התאפס על עצמו, נעמד והצדיע.
"כן המפקד?" שאל בחשש, האודם שעלה על פניו של המפקד ירד קצת.
"אמרתי משהו שהצחיק אותך?" שאל המפקד והבעה רצינית על פניו.
"לא המפקד." ענה אביאל והשפיל פניו.
"אז למה אתה צוחק?"
"בלי כוונה, לא יחזור יותר המפקד. סליחה!" אמר אביאל בהבעת תחנונים, גיחכתי.
"משוחרר." אמר המפקד, ואביאל התיישב.
~
איך אני מתגעגע לחיים שלי שלפני החטיפה. לישיבות, צחוקים, חברים, בנות. אוי בנות, שנה שאני בלי ריח ומגע של אישה. איך אני מתגעגע לארוחות שישי של אמא וסבתא, לחגים, לאבא, ירין, נבו והכי חשובה שחף שלי.
אני חייב לנצל את ההזדמנות של ההתאסלמות בשביל ליצור קשר עם שחף. מעניין מה אמרו להם מהצבא, או איך היא הגיבה.
מעניין אם אביאל עומד בהבטחה שלו, אני לא שוכח שהוא הבטיח לי שישמור עליה.