יומני הערפד פרק 10

פרק 10

אלנה

״קלאוס? אתה המקורי שצריך אותי בשביל הטקס כדי להפוך לאדם זאב?״ שאלתי. האמת שהוא לא שראה כמו שחשבתי שהוא יראה. הוא היה דיי גבוה, עיניים חומות בהירות, עור חום כהה ושיער חלק חום עם פסים חומים בהירים שמגיע עד הכתפיים. הוא לא נראה מאיים במיוחד, להיפך- הוא נראה דיי ידידותי.
״זה נכון אלנה. זה אני״ ואז הוא פנה אל סטפן ״ואני משער שאתה אדון סלווטור המפורסם, משתרך אחרי קטרין שדרך אגב, אני מחפש יותר מעשור״ הוא התקרב אל סטפן ״אין לך מושג איפה היא עכשיו נכון?״ שאל קלאוס את סטפן בחיוך, חושף את שיניו הלבנות. ״היא פה. במסטיק פולס זה כל מה שאני יודע אני נשבע״. זאת הפעם הראשונה שראיתי את סטפן ככה, הוא נראה מבוהל ופוחד. ידעתי שאם הוא נראה ככה סימן שיש לי ממה לדאוג. ״אני מאמין לך״ אמר כשהחיוך עדיין פרוס על פניו. עכשיו הוא בא לכיווני. עצמתי עיניים, חוששת לנורא מכול.. ״אלנה זה בסדר, אני לא הולך לפגוע בך. אני רק רוצה להכיר אותך״ הוא ליטף לי את הלחי. פקחתי עיניים לאט מוודא שהוא לא עושה לי כלום. הוא חייך אליי ״הדמיון בינך לבין העלמה דיאנה מדהים״ הוא אמר מתרשם וסוקר את גופי מלמטה למעלה. ״דיאנה?״ הבטתי בו מבולבלת ״כן, קטרין-דיאנה פירס״. הבטתי בסטפן שגם הוא נראה מבולבל. קלאוס צחק ״אני מבין שהיא לא ספרה לכם את קורות חייה, הייתי צריך לנחש״ הוא חייך אליי ״יש לכם הרבה יותר במשותף ממה שאת יודעת מיס אלנה. אבל את הסיפור הזה אספר בפעם אחרת, ניפגש מאוחר יותר״ אמר קלאוס ונעלם לפני שהספקתי למצמץ. נשמתי לרווחה. ״מה זה היה עכשיו?״ שאלתי את סטפן והוא הביט בי מודאג ״אני לא יודע..״.

דיימון

נכנסתי לחדר בריצה. ״מה הלך פה?״ שאלתי אותם, מביט בסטפן ובאלנה. ״קלאוס היה פה״ הסביר לי סטפן ״הוא בא להיפגש עם אלנה״. התקרבתי אל אלנה והתיישבתי לידה על המיטה, מחזיק בידה. ״הוא סיפר לך כבר על קטרין?״ שאלתי אותה מביט בעיניה. היא הסתכלה עליי מבולבלת ״סיפר לי מה על קטרין? דיימון!״ הייתי שקוע במחשבות שאפילו לא שמעתי את השאלה ששאלה. ״דיימון!!״ היא צעקה ״סליחה מה שאלת?״
״שאלת אם הוא סיפר לי משהו על קטרין? משהו כמו מה?״ היא שאלה אותי. ״לפני 560 שנים..״ ״מה זה עוזר לנו לדעת מה היה לפני 650 שנים?״ היא שאלה בקוצר סבלנות
״את רוצה לדעת או שלא?״ שאלתי בכעס והיא השתתקה ״אז כמו שאמרתי, לפני 650 שנים, קטרין הייתה בת אדם. אז היא הייתה בת 21 בערך. באותו הזמן היא הכירה את טאסנה- את בטח זוכרת אותה- האישה שנכנסה לערפדית השווה, זאת שמצצה לך את הדם ואני וסטפן ניסינו להרוג..״ ״אולי תתקדם כבר דיימון??״ ״בקיצור לטאסנה היה את כוח הניבוי והיא ניבאה שיום יבוא וקטרין תאלץ להיות לקורבן באיזשהו טקס, אז היא עשתה סוג של עיסקה עם איזה ערפד שיהפוך אותה לערפדית בשביל למנוע את הטקס. כך קטרין הפכה לערפדית. המון זמן שאלתי את עצמי למה היא דאגה לקטרין ולמה היא הפכה אותה לערפדית עד שגיליתי.. אם קלאוס יעשה את הטקס האיזון של הטבע ישבר וכל המכשפות יאבדו את כוחם ואת זה טאסנה רצתה למנוע. בגלל זה היא נכנסה לגופה של הערפדית בלה, טאסנה רצתה להפוך את אלנה לערפדית״ כשסיימתי את ההסבר אלנה וסטפן נשארו פעורי פה. ״אני יודע, אני יודע.. אולי אני לא הערפד המושלם אבל אני ממש לא טיפש״ חייכתי בגאווה. הצלחתי להשאיר את סטפן ואת אלנה ללא מילים. כל הכבוד לך דיימון! אמרתי לעצמי, מתגאה. ״את כל זה הבנת בעצמך?״ שאל אותי סטפן, ״כן, וחצי טאסנה סיפרה לי כשהיינו ביחד באיזה לילה אחד״ אמרתי בקול מתגרה. ״אז עכשיו גם המכשפות ינסו לעצור אותי״ אמרה אלנה כשהיא מסתכלת עליי. ״נראה לי שכן, אז הדבר הכי טוב בשבילך זה פשוט להיתנגד ולחסוך מעצמך את כל המרד״ אך אלנה לא השתכנעה ״דיימון אם אני אתנגד קלאוס יהרוג את היקרים לי״ – ״אבל אליז׳ה לא יתן לו. את זוכרת, עשית עיסקה עם אליז׳ה״ אמר סטפן ״כן אבל אתם בעצמכם אמרתם לי לא לבטוח בו״ – ״אם לבטוח בו זה ההחלטה שתציל אותך אז כדאי לבטוח בו״ אמרתי ואלנה הנהנה ״בסדר״ היא השתכנעה.

סטפן

״אז מה עושים עכשיו?״ שאלתי ״אני חושבת שאני יכולה לכבר לחזור הבייתה. אכפת לכם ללכת לקרוא לרופא?״ אני התנדבתי ויצאתי מהחדר. ״שלום״ אמרתי לפקידת הקבלה ״תוכלי לקרוא לדוקטור כץ?״ היא היהנה לחיוב וטילפנה לאחות שבקומה 5. היא סגרה את הטלפון לאחר שדיברה עם האחות ״זה יקח קצת זמן, הוא בדיוק מבצע ניתוח לאחד המטופלים. תשב בצד והוא יגיע אליך עוד 10 דקות״. התיישבתי בצד, מחכה לרופא כששמעתי מהחדר את אלנה ודיימון מדברים ביניהם. ״..כי הוא אוהב אותך. הוא לא היה עושה לך את זה סתם״ אמר דיימון ״זה פשוט מרגיש מוזר, בת אדם עם ערפד. וזה לא כי אני לא מרגישה אותו דבר זה פשוט שאני פוחדת אם הוא פתאום ישתנה בלי כוונה או שהאנושיות תתכבה לו כשהוא ירצה להגן עליי. אני פשוט לא יודעת אם אני מוכנה לזה״ היא אמרה ״תקשיבי ללב שלך ותתני לו להנחות אותך, אני בטוח שבסוף תדעי מה לעשות״ דיימון אמר והוסיף ״אתם תהיו זוג יפה ביחד״. הבטתי לפנים וראיתי שהרופא מתקרב אליי. הלכתי ביחד עם הרופא לחדרה של אלנה. ״איך את מרגישה אלנה?״ שאל הרופא כשניכנס לחדר ״אני מרגישה טוב וקיוויתי להישתחרר כבר היום אם אפשר״ הרופא בדק בטפסים של אלנה. ״אנחנו נעשה לך בדיקת דם ואם התוצאות יהיו חיוביות תוכלי לחזור הבייתה״ אמר הרופא ונתן לה את טופס בדיקת הדם.
••••••••
הגשנו לאחות את הטופס. למרות הקושי שבלראות דם סטפן ודיימון נשארו איתי. ״את התוצאות נוכל לראות עוד עשר דקות אז תחכו קצת ואנחנו נודיע לכם עוד מעט״ אמרה האחות ויצאה. ״תודה שהייתם איתי, אני שונאת מחטים״ סטפן צחק ״זה בסדר, אנחנו אוהבים להיות לידך גם בזמנים הקשים״ דיימון חייך. פתאום הדלת נטרקה ולמולינו הופיע דמותו של אליז׳ה. ״שלום לכולם, אני מבין שאחי כבר ביקר אותכם. הוא היה נחמד?״ נראה שאליז׳ה משועשע. ״מה אתה רוצה אליז׳ה?״ שאל דיימון באי סבלנות ״רק באתי לביקור לבדוק אם כולם חיים אחרי הביקור של אחי״
״כולם בסדר״ אמר סטפן בחיוך ״אבל אם כבר הגעת רצינו לשאול אותך משהו. קלאוס הגיע לפה ורצינו לדעת מה תעשה אם אחיך יחטוף את אלנה אתה תילחם בו או שתתן לו? אתה אדם של כבוד אליז׳ה אני יודע, אבל אתה תצליח להיתנגד לאחיך?״ ״זה נראה אדון סלווטור, רק לרגע כיאילו אתה מזלזל בי. אם אני אומר שאני יגן עליה ועל כל מי שהיא רוצה אז אני יעשה את זה לא משנה מה אפילו אם זה אומר לבגוד המשפחה שלי. מרוצה עכשיו?״ סטפן הנהן. ״יופי, ובאשר אליך יקירה״ הוא פנה אליי ״אני צריך שכל דבר שאחי יגיד לך את תבצעי״ מה? ״אפילו אם הוא יגיד לי לתקוע יתד בבטן לסטפן או לדיימון? או אם הוא יגיד לי להרוג את אחי?״ שאלתי ״אם זה יגיע לידי כך את תתקשרי אליי מייד, למרות שלא נראה לי שזה יגיע לרמה כזאת. זה לא הסגנון של קלאוס. יכול להיות שהוא יגיד לך לדם מכף ידו של אחיך למטרות ניסוי או שהוא יגיד לך לעקב את סטפן ודיימון אבל לא נראה לי שהוא יגיד לך להרוג אחד מהם, הוא לא עד כדאי כך נואש״. ״אל תדאגי אלנה, לא יקרה לאף אחד כלום-״ ״סטפן, זה בסדר. אתה לא יכול לדאוג להכול. אני סומכת על אליז׳ה, אם הוא אמר שהעסיקה נשארת לא משנה מה אז אני סומכת עליו״ אליז׳ה הסתכל עלי בחיוך ״אני שמח שאת מרגישה ככה אלנה. אני רושם עכשיו את המספר שלי, וכל דבר שתרצי פשוט תתקשרי״ הוא הביא לי את המספר ונעלם.

•אלנה•

קמתי כשהשעון המעורר צפצף. השעה הייתה 8:00, דיי מאוחר. ״בוקר טוב גם לך״ קפצתי כששמעתי את קולו של דיימון. הוא שכב לצידי צוחק ״״הבהלתי אותך?״ אני בתגובה הסתובבתי לצד השני, כיאילו נעלבת. ״אוקיי, צודקת, אני מצטער״. הסתובבתי חזרה מחייכת ״ההתנצלות מתקבלת״ ובדיוק אז סטפן נכנס ״ארוחה לנסיכה אלנה״ הוא אמר בחיוך ונשא מגש כסף שעליו צלחות זכוכית. היה שם חביתה ופנקייקס ופקודה של עוגת גבינה ושוקו. ״תודה אדוני״ אמרתי ברשמיות ״שים את האוכל על השידה״. ״כרצונך מיס גילברט״ אמר סטפן באותו טון רשמי והניח את המגש על השידה כפי שביקשתי. ״אז, מה עושים היום?״ אמרתי מביטה על שני הסלווטורים שלצידי ״היום נלך לבלות״ אמר דיימון וקרץ לי. ״היום אנחנו נחזיר אותך הבייתה אלנה. את צריכה לחזור אל אחיך- קצת זמן איכות איתו לא יזיק לך״ דיימון הביט בסטפן בפרצוף ה״למה היא צריכה לעזוב היום״, אך דווקא רעיון החזרה הבייתה מצא חן בעיניי איכשהו. לא ראיתי את ג׳ר כבר כמה כמעט שבועיים ואני ממש מתגעגעת אליו. ״מתי נוסעים?״ שאלתי בהתלהבות.
••••••••••••••••••••••••••••••••••

״אני אהיה בסדר״ אמרתי לסטפן ״אבל אם תהי בצרה?״ ושוב האובר הגנה של סטפן.. ״סטפן, אני אהיה בסדר ואני מבטיחה שאם אני אהיה בצרה אתם תהיו הראשונים לדעת״. ״אוקיי״ הוא הנהן בהבנה ״ותבואי לבקר אותנו אם יהיה לך משעמם״ אמר דיימון בקול מפתה וקרץ לי. ״אני אחשוב על זה״ נופפתי להם בידי כשהמכונית הישנה התחילה להתנעה. ״תתקשרו אלי כשתגיעו״ אמרתי להם, אבל יותר כיוונתי את זה לסטפן. הוא הנהן וידעתי ששמע אותי למרות שחלון המכונית היה סגור. הם נסעו. נכנסתי הבייתה. ג׳רמי ישב על ספת העור בסלון משחק בwwe עם מישהו (לפי הקולות). ״היי אלנה״ אמר ג׳רמי שהיה שקוע במשחק. ״רגע.. אלנה..?״ הוא הביט בי לאט. חייכתי אליו והוא קפץ מהספה ורץ לחבק אותי. גיחכתי ״גם אני התגעגעתי אלייך ג׳ר״.
״נעים מאוד״ אמר אותו חבר ששיחק עם ג׳רמי בwwe. הוא לחץ את ידי ״אני דור, חבר של ג׳רמי ובן דוד של בוני״ הוא באמת נראה לי מוכר קודם. חייכתי אליו ״נעים מאוד- ג׳רמי אני צריכה רגע לדבר איתך, אני יכולה?״ ג׳רמי לחש משהו לדור ודור עזב אותנו לבד. ״ג׳רמי, קיוויתי לבלות איתך לבד אחרי שכמעט שבועיים לא התראינו ו-״ ג׳רמי הסתכל לרצפה ״אלנה.. יש משהו שאת צריכה לדעת, דודה של בוני מתה״ עמדתי המומה בלי יכולת לדבר. ״בגלל זה אני עכשיו עם דור, הצעתי לו להתארח פה עד שירגיש חופשי לעזוב״ לאט לאט הרגשתי שהגוף מתחיל להפשיר ולקבל תחושה. ״זה בסדר ג׳רמי, תודה שסיפרת לי״ אמרתי עוצרת את הדמעות ומהר לובשת ג׳קט. ״לאיפה את הולכת?״ הוא שאל אותי ״לבוני, אני חייבת לראות אותה״ ויצאתי אל הקור שבחוץ.