״מכולן אותך ביקשתי״ – פרק 6

נקודת מבט תאיר:
שלושתנו נכנסנו לקפיטריה שכבר הייתה עמוסה ומלאה בילדים.
חיפשתי את זוהר בעיניים, זוהר תמיד נמצא בקפיטריה לפניי. אבל הפעם לא ראיתי אותו, מוזר.
עשיתי שוב חיפוש בעיניי, יכול להיות שהוא כאן ופספסתי אותו.
״תאיר!״ שמעתי מישהו קורא בשמי.
הסתובבתי וחיפשתי בעיניי לראות מי קרא לי.
ואז ראית את סתיו שסימן לי לבוא אליו.
התחלתי לפסוע לכיוונו של סתיו.
״היי, מה קורה?״ שאלתי וחייכתי חיוך ביישני.
״הכל בסדר.״ הוא ענה וחייך את החיוך שלו והגומות הקטנות שליד פיו הופיעו.
"תגיד… ראית את זוהר במקרה?״ שאלתי.
"האמת שזה מה שרציתי לשאול אותך.״ הוא ענה.
״אז אני מבינה שהתשובה היא לא.״ נאנחתי.
אני מקווה שזוהר בסדר, שהוא לא הסתבך באיזה משהו מסובך.
״אם את רוצה אפשר ללכת לחפש אחרי שנגמור לאכול.״ הוא אמר.
בטח שאני רוצה!
״מצטערת… יש לי שיעור מתמטיקה, אני לא יכולה להרשות לעצמי להפסיד אותו.״ אמרתי והשפלתי מבט.
״אוקיי, אז תיהני.״ הוא אמר והלך.
קפאתי במקומי לכמה רגעים, חושבת על מה שהתחולל כאן הרגע.
יכול להיות שהוא ניסה להציע לי לצאת?
לא, אין מצב תאיר הכל בראש שלך.
הסטתי את מבטי לכיוון של לירון. הוא היה מוקף בהמוני ילדים וחבורת בנות, הוא בדיוק צחק, הבטתי בו וחייכתי לעצמי.
״הינה את!״ אליאן העירה אותי ממחשבות וגרמה לי לבהלה קלה.
״מצטערת שנעלמתי ככה.״ אמרתי בקול מצטער.
״זה בסדר.״ היא אמרה בחיוך.
״זה מדהים לא?״ היא שאלה.
״מה?״ שאלתי בבלבול.
״אח שלי, אנחנו רק שנייה וחצי פה והוא כבר מוקף בהמוני ילדים.״ היא אמרה.
״כן…״ מלמלתי והמשכתי להסתכל עליו.
״את באה, השיעור תכף מתחיל.״ אמרה אליאן.
״ברור.״ עניתי ושתינו יצאנו מהקפיטריה בריצה ופסענו לכיוון מבנה הכיתות.

נקודת מבט זוהר:
העפתי מבט בשעון, זו השעה שעכשיו כולם נכנסים לכיתות ולומדים כמו ילדים טובים.
הסתכלתי על כל הילדים שפוסעים לכיוון מבנה הכיתות.
לימודים… לימודים ואני אף פעם לא היינו חברים טובים.
המשכתי לשבת בחצר ולחשוב מאיפה לעזאזל אני משיג את הכסף תוך שבוע, המחשבות לא עזבו אותי.
ואז פתאום ברגע אחד אספתי את הדברים שלי ופסעתי לכיוון מבנה הכיתות.
אני חייב לשנות אווירה, אני חייב לשכוח מהבעיות לפחות לכמה שעות, ויכול להיות שהלימודים הם התרופה.
התהלכתי במסדרון של כיתות י״ב, חיפשתי את הכיתה שלי. האמת, לא הייתי בכיתה מאז תחילת השנה, אבל איך אומרים לכל דבר יש פעם ראשונה.
נעמדתי מול דלת הכיתה שלי,
״אתה עדיין יכול להתחרט.״ אמר לי הקול שבראשי.
אבל באותו רגע המוח שלי היה זה ששלט ונתן הוראה ליד שלי לפתוח את הדלת.
״אני מכתיבה על עליית החלוצים, האירועים שהתרחשו באר…״ המורה הפסיקה כשראתה אותי עומד בפתח הכיתה. ואוטומטית המבטים של כולם הופנו אליי.
״אוהו, תראו מי החליט לכבד אותנו בנוכחותו, המורה זה רגע היסטורי.״ אמר ערן בגיחוך וכולם צחקו.
כבר אמרתי כמה אני שונא אותו?
״ערן תהיה בשקט.״ המורה צעקה עליו.
״שמעת את זה חתיכת צפונבון, שתוק.״ אמרתי וחייכתי חיוך מנצח.
״זוהר…״ המורה מלמלה והביטה בי ברחמים.
״אני…אני שמחה שבאת." היא אמרה.
״אתה יכול לשבת שם, ליד לירון.״ היא אמרה והצביעה על לירון.
״טוב אני ממשיכה להכתיב, עליית החלוצים הייתה בשנים אלף תשע מאות ותשע עשרה עד אלף תשע מאות עשרים ושלוש…״
התיישבתי במקום הפנוי והנחתי את ראשי על השולחן.
״איך דווקא מכל השיעורים בעולם דווקא הייתי צריך ליפול על שיעור היסטוריה.״ אמרתי.
״דווקא שיעור היסטוריה זה השיעור הכי טוב.״ אמר לירון.
״מה?״ שאלתי בפליאה וקיבצתי את גבותיי.
"להשלים שעות שינה.״ הוא ענה ואני חייכתי.
״אתה מוצא חן בעיניי.״ אמרתי בחיוך.
״גם אתה.״ הוא אמר וחייך.
״נעים מאוד, זוהר פרץ.״ אמרתי והושטתי את ידי.
״נעים גם לי, לירון מרציאנו.״ הוא אמר והושיט את ידו ולחצנו ידיים.
״זוהר ולירון, מה קורה שם?״ שאלה המורה.
״הכל מצויין." ענינו. המורה הביטה בנו וגלגלה עיניים.
״הגורמים לעלייה שלישית, כולם לכתוב כותרת חדשה…״
״איך אני שונא מורות.״ אמרתי.
״גם אני, לא מבין מה מוצאות במקצוע הזה.״ אמר לירון.
״יש לי תוכנית שתוציא אותנו מפה תוך חמש דקות.״ אמרתי.
״הולכים על זה.״ אמר לירון.
ואז הוצאתי מהתיק שקית גרעינים שחורים, אין דבר שהמורות יותר שונאות מלכלוך ורעש.
לירון ואני התחלנו לפצח גרעינים בכיף שלנו.
כבר רבע שעה שאנחנו מפצחים גרעינים מול הפרצוף שלה, וכלום. אפילו לא מזיז לה.
״עוברים לתוכנית ב׳.״ אמר לירון.
״שהיא?״ שאלתי.
״תתחיל לשיר מתי שאני אגיד לך.״ הוא אמר.

נקודת מבט לירון:
התוכנית שלי ממש פשוטה, אם יש דבר שהמורות שונאות זה רעש, וזה בדיוק מה שאני וזוהר הולכים לעשות.
״הצהרת בלפור הייתה באלף תשע מאות ושבע עשרה, הצהרת בלפור…״
״מוכן?״ שאלתי את זוהר.
״נולדתי מוכן.״ הוא ענה.
״עכשיו.״ אמרתי.
״אשליות את מכרת לי אשליות,כשהייתי כאן בלילות איתך הרגשתי כמו מלך העולם…״ זוהר ואני התחלנו לשיר וכל הכיתה זרמה איתנו.
״שיהיה שקט בכיתה!״ המורה התקשתה להשתלט על הכיתה, פנייה החלו להאדים מכעס.
״טוב לי זה הספיק, שניכם הגעתם לי עד כאן.״ היא אמרה והרימה את ידה עד מעל ראשה.
״השיעור בשביל שניכם נגמר ברגע זה!״ היא צעקה ופתחה את הדלת.
״הללויה!״ זוהר ואני צעקנו בשמחה.
אספנו את הדברים שלנו ויצאנו.
״ותפגשו אותי בחדר המנהל בהפסקה.״ צעקה המורה.
״שיחקת אותה.״ אמר זוהר בזמן שהמשכנו לשוטט במסדרון.
״אני גאון, אני יודע.״ אמרתי בציניות.
״איך ידעת שזה יעבוד?״ שאל זוהר.
״בוא נגיד שאם זה עבד על עשרות מורים אם לא יותר, אין סיבה שזה לא יעבוד גם עלייה.״ עניתי.
נהניתי מכל שניה, סופסוף מתחיל להיות פה כיף.