ושוב הכול חוזר …

ושוב , הלב השבור, שוב הכאב, והדמעות, שוב העצב חוזרים, כי הייתי סתומה נתתי לעצמי שוב ליפול לדבר הזה שקוראים לו אהבה ואז זה ניגמר בלב אחד שבור וילד מרוצה מהחיים כי הוא חזר למי שהוא באמת אהב כי ,אני הייתי המישחק קינאה שלו ושוב נתתי לי ליפול … להישבר ליבכות ולהתאכזב כי נתתי לו להיכנס לליבי ועכשיו הוא משם לא יוצא יושב שם וצוחק על הילדה שנפלה בקסמיו שוב …. על הילדה שיושבת ובוכה חושבת איזה טיפשה הייתה …. חושבת שהחיוך כבר לא יחזור חושבת שלב שנישבר שוב לא יחזור ליהיות כמו שהיה ליפני כל העצב והדמעות הוא לא יחזור ליהיות כמו בגן שאז לב שבור היה רק בציור ששם הכול היה כל כך תמים והיום כל התמימות הזאת כבר לא שם היא נעלמה זאת לא אותה ילדה מאושרת ומלאת שימחת ושוב הידיים מדממות ושוב נתתי לעצמי לחתוך ושוב נישברתי לא עצרתי את עצמי למה ? כי רציתי את זה רציתי שוב להרגיש נאהבת אפילו לשנייה אחת …. אבל טעיתי … כשהייתי קטנה תמיד חשבתי שאהבה זה הדבר הכי טהור ויפה שקיים בעולם ,היום אני מבינה שזה הדבר הכי כואב שיש שאהבה היא פוגעת ושוברת!!…