Don’t you trust me? פרק 1

כל אחד ישב חמוש בכף, כשהוא מתכונן להכרזה הרשמית של תחילת התחרות. "מוכנה?" שאל לאחר אווירה שהייתה מתוחה מעט. "מי שחופר את הבור הכי עמוק מנצח" הוא הזכיר, מאין הכרזה על תחילת התחרות. "שלוש, ארבע ו…!" שניהם התחילו לחפור, הכי עמוק שיכלו, בעוד שניהם מצחקקים ונהנים מעצם החוויה. "הרבה זמן לא ראיתי אותה נהנית ככה" זרק אבא שלה לאוויר, שישב עם אביו של המתחרה שלה, רק כמה מטרים מאחוריהם. "זה היה מצוין לקחת אותם לים, הם לא היה כאן הרבה זמן" הגיב לו האבא של הילד, ומיד זכה לתגובה מהירה "כן, הם גם לא התראו הרבה זמן השניים" הזמן נגמר, נראה היה כי הבור של הילד היה עמוק ורחב יותר. "ניצחתי!" הוא קרא, עקב הפערים הגדולים שנראו לעין בהשוואה של שני הבורות. "אבל זה לא פייר טל, אתה תמיד מנצח בזה" היא התקשתה להתמודד עם ניצחונו פעם נוספת. "אולי ניכנס למים?" טל שאל מבלי להתייחס לקיטורה. "הראשון למים!" צעקה, ושניהם עשו את דרכם למים. השקיעה כבר ירדה, ואביה של הילדה קרא לה לצאת מהמים כדי שיחזרו לביתם. "אבל אבא" היא רצה לעברו וביקשה בקולה העדין "אולי בכל זאת נישאר?". "לא", הוא הגיב גם הוא בקולו העדין, אך המזויף בו זמנית. "הגיע הזמן ללכת" הוסיף עם חיוך קטן לבתו. טל יצא ממש אחריה, "היי מאיה" הוא אמר לה כשהיא ואביה היו כבר בדרכם, "מחר תבואו אלינו" הוא חייך מאין חיוך קטן.

"קדימה טל, כנס למקלחת" השניים הגיעו לביתם, בעוד אם המשפחה מקבלת את פניהם. נושא השיחה בין שני ההורים הפך מהר מאוד למפגש של שני הילדים האלה; "פגשתי את שחר בים, מסתבר שיש לו ילדה בגיל של טל. גם היא תהיה בכיתה א'1 באותו בית ספר שלו" האב דיבר, כשנימת אושר קטנה עולה מקולו. "ואיך הילדים? הם שיחקו ביחד? הם התחברו?" האם הייתה סקרנית לגבי המפגש. "הבטנו בהם עד רמת ההשגחה, אבל היה נראה שהם מאוד נהנו" אמר וחיוך קטן בקע בפניו. "סוף סוף" אבן נגולה מלבה. "תודה לאל, סוף סוף הוא רואה גם את המין השני בחיבה". "אוי, מספיק" הגיב האב מהר "את זוכרת שראינו את הילדות שהיו איתו בגן, ומה את חשבת עליהן, את גם זוכרת. נכון?" הוא הסתכל לה בעיניים. האם שתקה. "את תראי" האב עבר לטון עדין יותר; "בשנה הבאה הוא יכיר חברים וחברות חדשים, הוא יהיה בסדר". "הוא עוד לא יודע" אמרה האם בקול חלש והשפילה פניה. "איך נגיד לו שהוא לא יהיה עוד בבית הזה, הבית שהוא…" בטרם סיימה דבריה, טל יצא מהמקלחת והתפרץ לשיחה "אבא, מתי מאיה באה מחר?"

– – –

הפלאפון של טל צלצל; "הלו?" הוא ענה. "היי, אחי? איפה אתה?" הקו השני שאל ישירות. "לפני רגע שחררו אותנו ואני יושב פה ליד הבניין הצהוב הגדול, אתה בא?", "כן, אנחנו בדרך" הקו השני ענה וניתק ישר. תוך זמן קצר הגיעו שני ילדים, בני גילו של טל, וישבו לידו. "נו, דיברת איתה?" שאל אחד מהם, הגבוה מהשניים. "לא" טל ענה ישר, כשהוא לא מביע שם הססנות בדבריו. "אתה חייב לגרום לה להפסיק, הרחתי אותה. זה דוחה" הגבוה המשיך לנסות. "הלוואי שהייתי יכול, אבל היא לא תקשיב לי" הוא עבר לטון עצבני, טון שהביע את ייאושו מהסיפור "היא הורסת לעצמה. היא יודעת שאני שונא את זה. זה רק נותן לה את התשומת לב שלי" טל המשיך לרטון. "שלושתנו יודעים שהיא עושה את זה בגלל שהוא לוחץ עליה, אל תהיה מטומטם" אמר החבר השני, שהיה אמנם בגובה ממוצע, אך מעט מלא. "תבין, היא לא מחפשת לעצבן אותך" אמר הגבוה, "אתה בעצמך תמיד אמרת, היא מאוד מושפעת". טל שתק. הוא החליט הפעם להפנים את הדברים שאמרו לו. אבל כשהפנים, לא החזיק עצמו וצעק "וזה שהיא עושה את זה כי היא מושפעת ממנו, עם זה אני אמור לחיות בשקט?" אף אחד מלבד מהשניים לא שמע, הוא הצליח להחזיק את צעקתו. "זה לא החיים שלך, תניח לה" הרגיע אותו השמנמן. "בדיוק כמו שגיא אמר" הוסיף הגבוה לדבריו; "זה פרק בחיים שלה, היא תעבור אותו. היא תבין שהיא לא שייכת לשם". טל הרגיע את עצמו, הוא חשב, אולי עדיף לה לחיות את חייה? "אתה אולי מכיר אותה מהיסודי, אבל אני והיא נולדנו ביחד" הגבוה ציחקק, במאין ניסיון לגרום לטל להרגיש בנוח עם האלטרנטיבה שמצאו. "מר שגיא" קרא בחור שעבר לילד הספסל שישבו בו, בערך בשנות הארבעים לחייו, "אתה זוכר את הפרזנטציה ליום רביעי, נכון?", "כן" ענה לו טל "כבר הכנתי את זה בשבת". "מעולה, להתראות" הבחור הלך מהאזור, טל לא החזיר לו שלום. "איזה פרזנטציה?" שאל גיא והסתכל על טל. "פרזנטציה על איזה סיפור מטופש בספרות" הוא אמר בזלזול "עבודת רגשות מטומטמת. בגדול? בזבוז זמן" הוא החל להוציא את כל עצביו שהיו כלואים בתוכו. "טוב" אמר הגבוה, "קום, קום. בואו נלך לעץ" כשהוא טופח לטל על השחם "קדימה" הוא המשיך לטפוח, עד שטל קם. "אבל בואו נלך מהדרך הארוכה יותר, לא רוצה לראות אותה".