המיוחד של הסופ”ש
מס'1
סהרה הסתובבה. היא הייתה מוקפת אוגים. אדם שפוי בדעתו היה צורח ובורח על נפשו, אך לא היא. היא שלפה את חרבה. בשלושה סיחרורים מהירים התמוטטו כולם אל האדמה. עיניה הבזיקו בצהוב כשהיא חזרה לטירה. "שלל גדול." קרא נטר בראותו את הארנבות התלויות מחגורתה. "הן טיפשות" אמרה. "אפילו לא מספיקות לברוח." עיניה התרככו. "אני לא רוצה לצוד אותן יותר." פניו של נטר הזדעפו. "את חייבת להישאר בכושר" אמר. "הארנבות המסכנות לא דורשות שום מאמץ או מיומנות." השיבה סהרה. "זה אכזרי." המשיכה. "שלח לי אוגים, או מפלצות." התחננה. "את עוד לא מיומנת מספיק" אמר נטר. סהרה חייכה חיוך קטן. אם רק היה יודע… היא נזכרה בכל הימים שעברה את הגבול, חצתה את שטחי הציד ללא אישורו. היא העדיפה את שטחי הפרא, מלאי הסכנה והמתח- אבל אחרי הכל, מי הוא שיחליט לאן תלך? היא. נכנסה לחדרה ולבשה את השימלה המטופשת שתפרו לה, אחר הסתרקה ושמה את כתרה. כשיצאה, חיכתה לה כרכרה מוזהבת שתיקח אותה לטקס, טקס הזיכרון.
תגובות (2)
כותבים טקס, לא טכס.
תתחילי!
טקס*
נייסי^^, סהרה נשמעת כמו אדם מעניין בשביליD: