אונס: הצלקת שלא נשכחה

ידיו נחו על כתפה החמימה, מרגישות את עורה. פס הגופייה שלבשה הסתיר רק חלק קטן מגופה. זה הפריע לו. ידיו משכו את הכתפייה כלפיי מטה. והילדה התמימה לא הבינה, מסתובבת בבהלה לעברו ובוחנת את פניו. "מ-מה אתה רוצה?" שאלה בקול חלוש, מהססת.
"אותך," מלמל, בחיוך צדדי נסתר מתקרב אליה. כופה עליה בגופו, דוחק אותה לפניה. מחשבותיה של הנערה התחילו להסתחרר סביבה, מה יקרה לה? הוא העלה את ידיו ומשך את גופייתה כלפיי מטה, מתחיל למשש את גופה. נרתעת לאחור בבהלה נדחקת אל הקיר אחוזת פחד, סוגרת את אצבעותיה לאגרוף, ותופסת חזק.
"עזוב אותי," זעקה בקול. מסיתה את גופה הצידה. "למה אתה עושה את זה?" קול תמים נפלט מפיה, קול תמים ומפוחד, ידיה התחילו לרעוד במקצת. הנערה המסכנה ניסתה לשחרר את אחיזתו בה אך ללא הצלחה. אגרופיה הקמוצים עלו מעלה, מתחילים להכות בחזה של האיש. ידיו תפסו בידיה בחוזקה. פחד השתלט על גופה והיא קפאה במקומה.
"אל תתגרי בי, נסיכה." אמר מאריך את מילותיו ומקרב את פניו אל פניה, יד אחת תפסה את שתי ידיה הרזות, ואילו היד השנייה ליטפה את פניה החלקות מעבירות תחושה בכל גופה. גופה המשותק תחת מגעו.
ומשם, אל תוך הלילה המעשים שנעשו בנערה היו כל כך שפלים, שלא ניתן לכתובם. הבתולה התמימה כבר לא בתולה, הכל בגלל האיש השפל והנתעב שהחליט לבחור דווקא בה. טראומה לכל החיים, הצלקת הזאת, שהגבר שהיא אפילו לא הכירה הוא זה שלקח את הבתולין שלה.