°•המכשפה הנודדת•°- שינוי בתוכנית (פרק 8)

°•שינוי בתוכנית•° – פרק 8

"התגעגעתם אלי?" שאל קול מוכר. "סהר! אלוהים אדירים דאגתי לך!" יצאתי מהמים ורצתי לעברו. הוא ליקק לי את היד. חיבקתי אותו, אצבעותי נאחזות בפרוותו הנעימה. "למה עזבת?" שאלתי. "לא משנה, התגברתי על זה. מצטער שהשארתי אותך לבד" אמר סהר. "לא אכפת לי. ארו ואני חשבנו שלא תחזור!" קראתי והעפתי מבט מחוייך לעבר ארו. הוא ישב על גדת האגם והביט אל האופק בעגמומיות. "ארו! תראה! זה סהר! הוא חזר!" צעקתי. הוא הרים את ידו בתגובה. סהר התנער. השבתי אליו את מבטי. "אוי סהר! יש לי כל כך הרבה מה לספר לך!" חייכתי. "מה עם פרצוף לימון שם?" הוא שאל. "לא יודעת. אבל לא יזיק אם תהיה נחמד אליו." ציינתי. "שיהיה. גם לי יש מלא לספר לך!" הוא ליקק את שפתיו. "תתחיל אתה!" חייכתי. "טוב, אז, הגעתי למן מקום כזה, והלכתי לאיבוד לגמרי, ואז לולי הגיעה!" הוא נראה שמח. "לולי?" הרמתי גבה. "מן ילדה כזו. היא אמרה שהיא מחפשת אותך! אז אמרתי לה שאני לא יודע, אבל זוכר את הריח, ובסוף הצלחנו!!" הוא נראה גאה בעצמו. "ואיפה, לולי? יש לך מושג?" שאלתי. "היא הולוגרמה!" ילל סהר בהתרגשות. "אז היא רצתה קודם לוודא שאני לא איזה צייד! היא תכף באה." עיני נפערו. מאחורי סהר נוצרה דמות רפאים עדינה עם כנפיים. הייתה זו הנערה מחלומה. "את סילם?" שאלה. "כן. את לולי, נכון?" החזרתי בשאלה. "מעולה. ואם אני לא טועה.." היא נשפה עלי קלות. לרגע הרגשתי יישות שונה מבזיקה בתוכי. "אגאדה." אמרה לולי בסיפוק. סהר הביט בנו, מבולבל. "אגאדה? סילם? מה קורה?" הבטתי בו בנזיפה. "חיפשתי אותך" אמרה לולי. "גם אני חיפשתי אותך." אמרתי. "מי זו?" ארו קם וניגש אלינו. "זו לולי." אמרתי. "זו הנערה שסיפרת לי עליה? מהחיזיון?" שאל. "כן. היא מצאה אותי." "מי אתה?" שאלה לולי בחשד. "אני ארו. הצטרפתי לשני אלה כשהם יצאו מסאמרווד." לולי הנהנה בראשה. סהר נראה נעלב. "למה אף אחד לא מסביר לי כלום?" שאל בכעס. "היה לי חיזיון, כשלא היית. ולולי הייתה בו." הסברתי לו ברוגע. "ומי זו אגאדה?" המשיך סהר. "זה כבר לא עיניינכם. ואם תסלחו לנו, אנחנו צריכות לדבר." אמרה לולי וסימנה לי לבוא אחריה. נכנסנו עמוק יותר את תוך היער. "אגאדה, את בסכנה איומה." אמרה לבסוף. "מה? ממה?" נלחצתי. "איוולה מחפשת אותך. היא שולחת מרגלים עם הוראה להרוג." לחשה. "קודם כל, אני סילם, ואחותי היא קרינה. אני אשמח אם תקראי לה בשמה. והיא לא תפגע בי! אנחנו אחיות." סיננתי. "הבעיה, שאחותך איננה עוד. הרוח, איוולה, לקחה פיקוד ביום ההכתרה." אמרה לולי. "שטויות! היא נתנה לי ללכת! איוולה לא הייתה עושה את זה. חוץ מזה, מאין לי שאפשר לבטוח בך? הולוגרמה-פיה מה שלא תהיי?" שאלתי. "אני לא יודעת. ובנוגע לשאלה השניה, אני יכולה לשאול בדיוק אותו דבר. אני רק יודעת שאני צריכה למצוא את הנסיכה סילם אגאדה ולהגן עליה מאיוולה. וגם את זה אני לא יודעת כי סיפרו לי, אני פשוט יודעת." אמרה. "מה עוד את 'יודעת' עלי?" שאלתי. "אני יודעת שאסור לך ללכת לאמרלד. היא מחכה לך. את צריכה ללכת לוויצרי, ולקבל הכשרה מהעורב הגדול." עיניה התרוקנו לרגע. "וויצרי? אבל זה במרחק חודשים! שנים אם הולכים ברגל!" צווחתי. "יש לך רעיון יותר טוב?"
"וויצרי?" ארו הביט בי בחוסר אמון. "זה בכלל לא באלוויה. בשביל להגיע לשם צריך לחזור מזרחה, לחצות את המדבר, לעקוף את ניטמר, לעקוף את הים ולקוות שהשומרים יקבלו אותנו בכלל." הוא חפן את פניו בידיו. "זה בלתי אפשרי" קולו נשבר. "אין לנו שום ברירה." אמרתי. "היה עוזר אם היית אומרת לי למה" הוא התיישב. "אתה חייב לסמוך עלי. אנחנו צריכים אותך!" אמרתי. "איך אני אמור לסמוך עלייך אם את לא מספרת לי כלום?" יבב. "ארו, אם לא תבוא איתנו, יהרגו אותך. אם לא נגיע לוויצרי בזמן, יהרגו את כולנו. תתאפס ותקום!" צעקתי עליו. לא היה לנו זמן לזה. "אני אוהב אותך סילם." הוא קם וחיבק אותי. "אני אבוא."

°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°
אני מקווה שזה בסדר. הרגיש לי קצת כאילו שלולי יצאה רעה אבל היא לא..
אל תשכחו להציע רעיונות להמשך!
Love you all3>
ZoeyAngel