לוחמי האופל – הדור החדש – פרק 15

מנהטן, השטח המותר (מערבה לשטח ההפקר) ניו-יורק. 06:56

גרג קם מיד מתנשף, הוא חלם שוב שהוא נח בין המתים, הם קראו לו כמו כל לילה הם קראו לו להצטרף אליהם, גרג רעד, הוא קם והביט דרך החלון ברי גרה בבניין גבוה שהשקיף לעבר שדה הקרב, או ליתר דיוק השקיף לעבר שטח ההפקר, הפעילות שם הייתה שקטה, מעניין החברים בקיסרות מאמינים שהוא מת, מה הוא עושה על מנת להודיע להם שהוא חי, הוא נמצא בשטח האוייב, הוא לא יכול לרוץ לחיילים הרוסים ולצרוח שהוא משלהם, הרוסים מאז ומתמיד היו חשדנים, הם יירו בו מיד, גרג חשב מה לעשות במשך כמה דקות, הוא יכול לעשות הדבר הכי טוב וזה לשלוח אות בעזרת התוסף לממיר, לא, חשב גרג, מי יודע איזה כיסוי לטלווזיות האמריקאים המציאו שיזהו את מיקום השידור שלו, גרג הביט לעבר האוקיינוס הרבה ספינות עמדו שם גרג זיהה את נושאת המטוסים ראסיה חיילים של הקיסרות נמצאים בה, תם העידן בו קיסרות האופל הייתה מוחבאת מהעולם עכשיו זה הזמן להיחשף, גרג בחן את החדר של ברי, הוא צדק בהשערה שהיא ממש לא ילדה רגילה, בחדר של ילדה סטנדרטית הוא היה מוצא צעצועים רכים ופרוותיים או לבבות גדולים עם זמרים בני-עשרה, אבל במקום זה החדר שלה היה מקושט בציורים מהמזרח הרחוק, גרג זיהה כמה תצלומים ממקומות בהם ביקר על מנת לתשאל את את המנהיגים שם, הודו, שם הוא נאלץ לקרוע את האמנה מפני שהנשיא התעקש על סיוע מצד גורמים איסלמיים, מונגוליה, זמן קצר לפני שנכבשה על ידי רוסיה, צילום מקטמנדו, גרג עמד שם והביט בפני המוות הוא זכר איך הוא הודיע לבוגדים שם שהקיסרות קצה בבגידתם, ועכשיו הוא עומד כאן בארצות הברית כנראה האוייבת הכי גדולה של ארצו, אולי כן אולי לא, הוא חשב הקיסרות מעולם לא יצרה קשר ישיר עם ארצות הברית לפחות מאז מלחמת האזרחים, כמובן שממלכת האיליום קפיטול ממלכה ענקית שהשתרעה על שטחי ארצות הברית וכמו הקיסרות חייה מתחת לפני השטח, הממלכה הזו יירטה כל ניסיון של הקיסרות ליצור קשר עם הדמוקרטיה הגדולה, בפרט במלחמה הקרה, גרג שמע כיצד ברי מתעוררת, "אתה עדיין פה, זה טוב." אמרה ברי בשקט, "אין לי לאן ללכת." אמר גרג "אתה חייל מאומן אתה יכול לברוח ולהתחפש אנחנו די קרובים לשטח ההפקר."
"מסוכן מידי, הכוחות הרוסיים חשדנים הם יירו בי ללא אבחנה." ענה גרג, הוא בחן עוד כמה תצלומים ולחש "אלוקים אדירים." הוא חצה את החדר והביט בתצלום של חיילים סיניים, הוא זיהה את כולם למעשה הוא זיהה את עצמו במרכז התמונה הזו "איפה צילמת את זה?" שאל גרג את ברי והראה לה את התמונה, "זה היה במצעד ביום הפועלים." מלמלה ברי "אבא שלי לקח אותי לסין לפני שנתיים כי היה לו משימה דיפלומטית, ראינו את המצעד ואבא שלי התעקש לצלם את אחד הגדודים."
"דווקא את הגדוד שלי." אמר גרג "למה היית שם?" שאלה ברי "אני עברתי אימונים בצבא הסיני." אמר גרג "את זיהית אותי מהתמונה." אמר גרג "בערך." אמרה ברי "לא הייתי בטוחה שזה אתה, אז אני הסתכלתי עליך ללא הפסקה, אבא שלי לא אהב את זה אבל הוא בכל זאת צילם את הגדוד שהיית שם, הוא קיווה שזה ישתיק אותי." גרג הביט בעצמו, אותו ילד אותה ילדות זה היה שבועיים לפני צ'צ'ניה, גרג הכין את ראשו בעצב, ברי קמה ממיטתה ואמרה "כשתצא מהמצב רוח העגמומי הזה אולי תחשוב על ארוחת בוקר." היא נכנסה אל המקלחת, גרג הביט במקלחת במבט מוזר כל חייו הוא גדל בפנימייה צבאית לאף חדר לא היה מוצמד מקלחת, "אמריקאים." מלמל לעצמו, הוא שלף את התוסף לממיר והביט בו ארוכות, לא כדאי הוא חשב, אולי ליתר ביטחון, הוא חשב, "כאן גיראגורי רומונוב, לוחם מספר 7517 מדווח מעמק שטח האוייב, אפשרות החילוץ מסוכנת אין ליצור קשר חזרה, סיום דיווח." גרג הניח את המכשיר, זה יכנס אל ארכיון ההקלטות שנבדק פעם בחצי שנה, אולי יהיה לו מזל, גרג קם ועבר על התמונות שוב, היה משהו משותף לכל התמונות האלה, גרג לא ידע להצביע על הדבר הזה, הוא שמע את הדלת נפתחת ואת ברי צועדת לעברו, "על מה אתה מסתכל?" היא שאלה וגרג הביט בה, "אני לא בדיוק יודע."
"אולי נצא לאיזה מקום? אתה נראה זקוק לבילוי." היא אמרה "אני יכול להכין ארוחת בוקר." אמר גרג "בבקשה." היא אמרה, גרג תחב את המכשיר לכיסו, לא במקרה צילמו אותי, הוא חשב, ממש לא במקרה.