"רק תבואי, בואי חזרי אליי" – פרק תשע עשרה

פרק 19 – "בגלל זה את סובלת ככה"

"הו, אלוהים!" קרסתי על דניאל.
שנינו התנשפנו במהירות והזענו.
ראשי היה מונח על חזהו ושיערי מפוזר על בטנו.
"את מדהימה." הוא לחש באוזני ונשק לה בעדינות.
"חיה שכמותך," אמרתי בהיסח דעת ונשקתי לחזהו נשיקה קטנה.
"יש לך קעקוע," אמר והסיט את השיער מעורפי.
"עשיתי אותו מלפני שלושה חודשים, בערך," אמרתי וחייכתי חיוך קטן.
"תקווה…" הוא אמר, קולו היה נשמע מהוהר במעט.
"תמיד צריך תקווה." אמרתי בשקט והרמתי את ראשי מחזהו.
נשקתי לשפתיו נשיקה קטנה, והוא העמיק אותה.
ידעתי שאני אתחרט על מה שאני עושה בעתיד. ידעתי שאני אפגע.
הרי כבר נפגעתי מאהבה.
ולא רק פעם אחת.
~~~
"אתה מכאיב לי." היא לחשה, קולה היה מעורר רחמים. וגם איך שנראתה.
חולצתה הייתה קרועה ומהולה בדם, ואינה לבשה מכנסיים.
תחתוניה היו מלאים בדם.
"זה מעניין לי את הזין." אמר בקול קר ומשך אותה משיערה לכיוון חדר האמבטיה.
"יש לך עשר דקות. אם תברחי, תגידי שלום לכל המשפחה שלך." איים, ואז חייך חיוך משועשע,
"איך יכולתי לשכוח? הם כבר מתים." ירק בארסיות. היא מצמצה בעיניה בכדי לסלק את הדמעות, אך לשווא.
"עשר דקות." אמר ויצא מהחדר.
היא נכנסה אל האמבטיה אשר הייתה כבר מלאה במים חמימים.
היא סיבנה את גופה, שיפשפה בחוזקה.
היא כל כך רצתה להוריד את כל הלכלוך ממנה.
את כל מה שהוא עשה לה.
אך זה היה בלתי אפשרי.
זה היה חקוק במוחה. היא לא יכלה לשכוח. היא לא יכלה לברוח.
היא חפפה את שיערה בזמן שנותר, ואז הוא נכנס לחדר המקלחת, בידיו בגדים נקיים.
היא יצאה מהאמבטיה, והוא כרך סביבה מגבת לבנה ונקייה.
"תודה." היא צייצה בפחד. הוא לא היה צפוי. פעם היה נחמד אליה ופעם רשע וכוחני.
"אין על מה." אמר גם הוא בשקט.
הוא הוקסם ממנה.
הוא רצה שתהיה רק שלו.
"תתלבשי." אמר במהירות ויצא מהחדר.
אבל היא אהבה מישהו אחר.
"ובגלל זה את סובלת ככה…"
~~~
התעוררתי בבוקר. לשם שינוי דניאל היה לצידי, ואני הייתי בין זרועותיו, כשהוא מחבק אותי אליו בעדינות.
הבטתי בו בזמן שהוא ישן. הוא היה כל כך יפה. כל כך שליו.
"בוקר טוב." ממלמלתי אל דניאל הישן, נשקתי ללחיו וקמתי מהמיטה.
גופי היה ערום, מה שקרה הרבה בזמן האחרון.
לבשתי הלבשה תחתונה וחולצה פשוטה ושחורה של דניאל וירדתי לסלון.
התיישבתי בכיסא נוח ושמתי לב שהטלפון הנייד שלי מונח על השולחן שהיה מולי.
לקחתי את הטלפון, החלקתי את אצבעי ונכנסתי לוואטצאפ.
מאה הודעות חדשות.
מאותו האדם.
אוראל.
– 'איב! אני משתגע בלעדייך!'
– 'איב, אלוהים, תעני לי!'
– 'איך יכולת לעזוב אותי, איב?'
– 'הבטחת שתחזרי. אני אוהב אותך.'
– 'לעזעזל איתך איב.'
– 'אני שונא אותך, איב.'
ההודעה האחרונה שברה אותי. ריסקה אותי.
כל הרגשות שהדחקתי עלו בשניה.
כל האהבה.
לפתע הטלפון החל לצלצל, והמספר לא היה מוכר.
עניתי.
"שלום, אני מדברת עם איב טל?" שמעתי קול נשי מהקוו השני.
"כ…כן. עם מי אני מדברת?" שאלתי בחשדנות.
"אני מדברת איתך מבית החולים תל השומר, מחלקה פסיכיאטרית. אוראל טל צועק את השם שלך שוב ושוב, אנחנו נשמח אם תבואי להרגיע אותו."
היא אמרה.
שתקתי.
הדמעות זלגו על לחיי, והטלפון נפל מידי והתרסק על הרצפה.
אוראל… שלי… במחלקה פסיכיאטרית?
***
ואוו… אוקיי. הפתעתי את עצמי חחחח.
אז סקר דעת קהל, עם מי איב צריכה להיות?
א) אוראל
ב) דניאל
ג) אחר