׳מעורבים׳- פרק 7 ׳התחלה׳ [תגיבוווווו3>]

״החוצה עכשיו״ שמעתי את קולו של אדם באוזן שלי כשישבתי בארוחת הערב עם תומס
״אחר כך״ אמרתי
״עכשיו״ אמר בתוקפנות, זרקתי את המזלג על הצלחת וקמתי בכוח הולך אחריו החוצה.
״עברת חדר״ אמר
״ואוו איך ניחשת? זה בגלל העבודה שהדברים שלי לא היו שם או בגלל העבודה ששמת לב שלא חזרתי לחדר מהבוקר?״ שאלתי בלגלוג, אני שונא שאדם מתנשא מעליי.
״שתיהן״ אמר בציניות ״אני רציני עכשיו אני לא יודע מה אתה מתכנן! זה אפילו לא משנה לי מה! פשוט רד מיזה״
״ואתה אומר את זה בתור? אבא או אמא שלי?״ שאלתי בהתחכמות
״אני אומרת את זה בתור הבן אדם שדואג לתחת שלך כל יום מחדש״ אמר בכעס
״אני יכול לדאוג לעצמי אני בן 16״ אמרתי עם גיחוך ״תראה את עצמך כפתור״
״לוק״ אמר
״לוקאס בשבילך״ אמרתי ופניתי חזרה פנימה לסיים את האוכל שלי ואת השיחה עם תומס.
כשחזרתי נואל ישבה ליד תומס.
״היי״ אמרתי לה עם חיוך קטן
״היי״ אמרה וההבעה על פניה השתנתה ״אני חושבת שאלך״
״אבל רק הגעת!״ אמרתי ״והאמת שחשבתי שנמשיך את השיחה שלנו״ דייט! אני רוצה איתה דייט! שתקרא לזה איך שהיא רוצה, אני פשוט רוצה להיות איתה, לבד.
״א.. אני… לוקאס״ היא הביטה בי ״יש לי שיעורי בית וזה… נדבר מחר?״ שאלה
״בטח״ אמרתי מאוכזב והיא התרחקה.
סיימתי לאכול ופניתי את המגש, החלטתי לעשות סיור בחוץ, וראיתי את נואל יושבת על החומה מאחוריי בית הספר.
״בשיעורי בית זה לשבת לבד בחושך?״ שאלתי
״לוקאס״ אמרה ״זה לא…״ היא שתקה
״זה בסדר״ אמרתי ״אז מה בחורה כמוך עושה לבד במקום כזה?״ היא צחקקה
״מזה בחורה כמוך?״ שאלה
״יפה״ אמרתי בפשטות מתיישב לידה, היא התרחקה ממני מעט. ״עשיתי משהו?״ שאלתי
״לא, למה אתה שואל?״
״את מתחמקת ממני״
״הנה אנחנו כאן לא?״ שאלה והביטה בי, רציתי לנשק אותה באמת שזה הדבר היחידי שרציתי לעשות.
״רוצה לדבר?״ שאלתי
״על מה?״ שאלה
״על למה את פה אולי?״
״בפנימייה?״ הנהנתי ״לא יודעת, אני לומדת פה מאז כיתה ט׳ זה פשוט בית״ היא חייכה
״חבר ראשון?״ היא הסמיקה מעט
״נויט״ אמרה
״חתיך יותר או פחות ממני?״ שאלתי
״בטח שפחות״ אמרה ברצינות בלי לשים לב ואז הניחה יד על פיה ״מצטער זה נפלט לי״
״ולמה זה רע?״ שאלתי וקפצתי מהחומה, נעמדתי מולה.
״לך היו חברות?״ שאלה
״אחת״ אמרתי ״היו בחורות כן, אבל חברה אחת שבאמת אהבתי, השאר הן פשוט כדי לשכוח אותה״
״הוו״ אמרה במבט מאוכזב ״ירד לך ממנה?״ שאלה והביטה בי, אם היא רק הייתה יודעת שזאת היא.
״כן״ אמרתי ״בסופו של דבר אני צריך להמשיך הלאה לא?״ איך משיחה של תשאול המצב נהיה ככה? הרמתי את ידי בשביל לדעת בפניה
״לוקאס אל תיגע בי״ אמרה ושמטתי את ידי
״מה?״ שאלתי
״אל תיגע בי בסדר?״ היא ביקשה
״למה לא?״ שאלתי
״פשוט ככה״ אמרה והביטה בעיניי, היו בעינייה תחנונים.
״אם לא תעני לי אני לא יודע מה אני עושה״ אמרתי
״לוקאס״ דמעות הופיעו בעינייה
״תעני״ אמרתי לא בכעס, בדרישה, דמעותיה זלגו.
״זה עושה לי…״
״עושה לך מה?״ שאלתי בחוסר סבלנות, מלחיץ אותה.
״פלאשבקים! זה עושה לי פלאשבקים״
״מ.. מה?״
אני חושב שבאותו הרגע פשוט שמחתי.
זו כבר התחלה.