That’s love – פרק 5

"על מה את חושבת כל כך הרבה יפה שלי?" שאל בקול שמביע דאגה אמיתית "סתם לי ולידיד היה ריב קטן" עניתי בהתחמקות מסויימת.
"תגיד" התחלתי להגיד אך הוא קטע אותי "כן אני עדיין אוהב אותך" חייכתי חיוך טפשי שלא יכולתי להחניק. המשכנו לדבר עד ששוב הצעקה המוכרת קטעה את שיחתנו "אלירן אחי". אוי רז רז מתי תפסיק להרוס לי את חיי האהבה ותצא לי מהלב כבר?!

נקודת מבט רועי :
"חניכים חדשים וישנים, ברוכים הבאים למחנה שרף!" אמרתי וכל החניכים מחאו כפיים. מרחוק הבחנתי באחת שנראית מוכרת במיוחד.. אין מצב שזאת היא. אין מצב שזאת שירה.
~~פלאשבק~~
"אני אוהב אותך" אמרתי בכנות
"גם אני אותך" אמרה ונשקה לשפתיי ברכות משכרת. ישבנו אצלי במשרד, מחובקים, מתחבאים כמו שני ילדים. "אבל אני בת 13 כמעט 14 ואתה כמעט בן 20 ! אתה לא צריך מישהי שקטנה ממך בכמעט 6 שנים אפילו 7 !" ראיתי את הדאגה והכאב בעינייה. "לפחות תתני לי להיות איתך עוד קצת זמן" התחננתי בפעם הראשונה בחיי "בבקשה" ודמעה זלגה מעיניי. מבטה התרכך וגם היא החלה לבכות איתי. שנאתי לבכות ליד אחרים. הרגשתי חלש. אבל היא משהו מיוחד.
~~סוף פלאשבק~~
אז עברו כמעט 5 שנים מהרגע ההוא ואני עדיין חולה עלייה. אני חולם עליה. מדמיין אותה כשאני עם אחרות. מרוב שאני אוהב אותה לא נגעתי באף אחת כבר שנה. לפניה לא היה דבר כזה לילה בלי בחורה לצידי.
~~פלאשבק~~
התנשקנו בלי להפסיק לרגע. אני לא יודע את השם של זאתי אבל היא הייתה ממש דומה לשיר שלי. לא לא לא. לשירה. שירה החניכה שלי. שאני המדריך שלה. פתאום פתחתי את עיניי כאשר ראיתי את דמותה של שירה שמנשקת אותי ולא ה… הזאתי. החיקוי העלוב שלא מגיע לה לקרסוליים. יצאתי מהחדר בריצה פונה לחדר של שירה. לא דפקתי על הדלת כמו תמיד, ישר נכנסתי. היא ישבה על המיטה מבוהלת טיפה מהכניסה המהירה. לא יכול יותר "אני אוהב אותך" אמרתי ונישקתי אותה.
~~סוף פלאשבק~~