ריקודים עם ערפדים- פרק 4: שיר הקסמים של ראוס, כישוף אפל ויער הפקאן-

ריקודים עם ערפדים- פרק 4: שיר הקסמים של ראוס, כישוף אפל ויער הפקאן-

"מה אתה עושה?! אתה חייב להרגע!" צרח הקוסם.
"אני אנשוך אותך!" איים ראוס.
"שאקובו!" צרח הקוסם, ראוס הסתובב והסתחרר.
"מה עשית?" שאל גארטו, "אנחנו צריכים ללמד אותו או להכשיל אותו?"
"לא יודע, מה נראה לך?" שאל הקוסם.
"תפסיק כבר, אנחנו לא מתקדמים, אנחנו צריכים להראות לו את יערות הפקאן!" לחש גארטו.
"בסדר, אוקו פוא- גארו!" מילמל הקוסם.
הסחרחורת של ראוס נעלמה והוא הלך אחרי גארטו והקוסם.
"זה לא בסדר, אמרתם שאני אבין הכל כשנגיע לכאן" אמר ראוס וחסם את גארטו והקוסם, הם עצרו והחליקו על המעקה השחור של המדרגות הלולייניות.
"מה? אני לא מבין!" אמר ראוס.
"אנחנו צריכים ללמד אותך דברים, אם אתה רוצה לחזור להיות בן אדם ולהיות עם החברים שלך בבית הספר, אם אתה באמת רוצה את זה אז כדאי שתבוא איתנו ליערות הפקאן" לחש הקוסם.
"בסדר," אמר ראוס וחייך חיוך מסתורי הוא פישפש בכיסו והוציא מטה קסמים קטן הוא העיף אותו באוויר ואז הוא גדל, הוא הוציא מהתיק שלו ספר קסמים תוך כדי הליכה. ראוס התחיל לשיר:
"לחש, לחש מכושף במדרגות לולייניות
בדרך למעלית האקליפטוס לבזבז רק כמה אוניות.
אני לא יודע אם אפשר לסמוך ,על המכשפים שלוקחים אותי,
לכן כשפרחי הקסם ינבלו הם כבר לא ילכו איתי.
לחש, לחש קסום וסודי אני רוצה שהעולם הזה יהיה שלי,
לא רוצה יערות עם פקאנים או זהב ויהלומים,
רק רוצה לצאת מכאן וללחוש את לחש הקסמים.
כשזה יקרה, כשמשהו יקרה שהסוד האפל יתגלה
המעגל האמריקאי יתגלגל ויהיה מלא
אז אני אקפוץ לתוכו, אסחף עם מערבולת החול
שם לבד חופשי,
בלי שני מכשפים גדולים וחזקים
עם קסמים גדולים.
לא רוצה להיות במקום קסום, רוצה רק לקבל את הקדרה,
רוצה להיות קוסם ולא איזה ערפד מרושע,
אבל אני לא יכול לבקש כזאת בקשה,
כי לא משנה מה שיהיה, אני תמיד אשאר רשע.
אני לוקח חופן של אבקות קסמים
בוחש בקדרות, בריכות דמים
אבל אני מרגיש
שאני לא יכול לצאת מהמקום הזה,
בין שני מכשפים,
ממש כאן לבד, בלי שום מעשים
ולהישאר ערפד עם ניבי סכין,
קסם, כישוף בבקשה,
שתבלע אותי האדמה,
לא רוצה יערות פקאן
פשוט רוצה לחזור לבית חם
עם המשפחה שאני אוהב
ולא להסתובב, אין לי אוכל אין לי מים,
אני נמצא בשממת חלומותיי
ואני לא יודע אם כשאצא, אצא ממנה חי.
מערבולת קסמים, העלימי אותי
החזירי אותי, אני לא רוצה להיות ערפד,
רוצה להיות חופשי לעד!"
"מה אני שומע? שיר של קסמים?!" צרח הקוסם, ראוס מצא את עצמו בגן עם שורה ארוכה של דקלים, דשא סינטטי, פרחי בר עם ריחות אפלים, עשן אפור ומקטרת שחורה מתחת לשיחים קוצניים, ממש מולם היה שיח ירוק וארוך שהתפרש על כל הגן הענק והקיף אותו, אורנים עם איצטרובלים חומים וספרים קסומים של פיות היו מסודרים בערימה על ענף עבה וחזק. חבורה של אנשי זאב הסתובבה בגן הזה וקטפה פרחי קסם. "וואו, מה זה המקום הקסום הזה?" שאל גארטו. "אתה באמת לא יודע?" אמר הקוסם, "יער הפקאנים."
"אבל השיר הזה היה תפילה" אמר ראוס, "אני לא מאמין!"
אנשי ציפורים עמדו ליד העצים וניפנפו בכנפיים שלהם. "איפה אנשי הזמיר אני רוצה לראות אותם!" אמר גארטו בהתלהבות ורץ אל העצים.
"אני אספר לך את סודות האיצטרובלים האפלים ואתה תהפוך בחזרה לילד" אמר הקוסם.
"טוב, בסדר…" אמר ראוס, לפתע הוא ראה יצור שלא ראה מעולם, היה כובע ארוך ומחודד, בגדים תכולים עם ציורים של לילה, כוכבים וירח.
"מי זה?" שאל ראוס.
"אתה באמת לא יודע?" אמר הקוסם, "יש לי רעיון!"
הקוסם רץ. "קוסם!" צרח ראוס, לפתע, היצור המוזר התקרב אליו, לא היה לו ראש, אבל היה לו גוף של בן אדם. "מי אתה?" שאל ראוס.
"אסור לי להגיד…" אמר היצור ציפורניו הארוכות שרטו את ראוס, ראוס ברח ודילג מעל שיחים קוצניים, טיפס על עץ אנשי הזמיר עד שהגיע לספר הקסמים, לתפוחים ולאיצטרובלים, הוא נגס בתפוח האדום והמכושף, קליפתו הייתה קשה ובועות סגולות ונוצצות היו בתוך התפוח, ליד הגרעין. ראוס פתח את ספר הקסמים ואז מרוב בהלה, הוא שמט את התפוח, נחנק, עף אחורה העיף את הספר ונפל על דשא ירוק, היצור המוזר התקרב אליו.
"מה אתה רוצה ממני?" שאל ראוס והשתעל.
"אתה באמת לא יודע מי אני?" שאל היצור במסתוריות.
ראוס הניד בראשו לשלילה.
"אני יכול להגיד לך שאני הסיוט הכי גדול שלך!" אמר היצור וצחק.
"הצילו!" אמר ראוס, "קוסם! קוסם! הצילו!"