מלחמות המוות פרק לו'.

שיחה עם דרקון

לבסוף כולם עלו על צאוורו של אורוז על מנת להגיע אל טירת נמלוס. כולם הרהרו בגילוי המרתק אודות רודון, אך לאחר כמה זמן גברה עליהם התשישות, והם נרדמו. רק סהר נשאר ער, וקיפץ בשמחה בתוכו. הוא סוף סוף השמיד את האויב הראשון שלהם, המוות בכבודו ובעצמו. הוא לא האמין שהוא הצליח לעשות זאת. אבל אם הוא הצליח באמת לנצח אותו, אולי יש לו סיכוי גדול יותר ממקודם להביס את אויביהם האחרים. לאויבם הבא אין שום סיכוי. "הוא לא כל כך חלש" אמר אורוז "מה"? שאל סהר "קריקטוס, אויבכם הבא. הוא לא חלש כמו שאתה חושב. אחרי הכול, הוא בני שלי, ואין ספק שהוא חלש ממני וקטן ממני, אך הוא עדיין מלך דרקוני הרשע, ואין ספק שהוא קיבל לפחות חלק מכוחותיי, נכון"? שאל. סהר היה בהלם "הוא הבן שלך"? שאל "בהחלט" אמר אורוז "לא הבנת את זה לבד? הרי זה הגיוני שמלך הדרקונים המרושעים והכופרים הוא בני הכופר והסורר" אמר. כשחשב על זה, סהר הבין שזה הגיוני לחלוטין. "אז, אתה יכול אולי לעזור לנו איתו? כלומר, לעזור להביס אותו, או לשכנע אותו לעבור לצד שלנו"? שאל "אני מצטער" אמר אורוז "אבל איני יכול לשכנע אותו לעבור לצד שלנו, כיוון שהוא אבד לפני שנים, וכשהופיע לפתע אצל השטן, צבעו השתנה לאדום, והוא היה מרושע. אבל אני יכול לעזור לכם בכך שאביס אותו ואתן לכם זמן להשמיד אותו". "אבל הוא הבן שלך" אמר סהר "איך אתה יכול לעשות לו דבר שכזה לבן שלך"? שאל. הוא באמת לא הבין. אומנם קריקטוס היה מרושע, אבל הוא לא יכול לעשות דבר כזה לבן שלו. הוא יהפוך להיות לאכזרי כמו השטן. "אני עושה דבר כזה, מכיוון שאין לי ברירה אחרת. יש לקוות שבני לפחות יבין שהוא מסוכן ולא יתנגד להשמדתו, אבל סביר להניח שזה לא יקרה". הם שתקו. "תבין, סהר" אמר "כשאתה אבא, אתה צריך להבין לקחת החלטות, שלפעמים הן דורשות קורבן גדול. מכיוון שבני נעלם כ-50 שנה לאחר שנוצר…" אמר. "נוצר"? שאל סהר. "כן, נוצר" אמר אורוז "יצורים אלוהיים אינם נולדים כמו שבני אדם, אלפים או גמדים נולדים. יש רק מעט יצורים אלוהיים שנולדים כמוכם, אבל רובם נוצרים בדמותו של יוצרם. אודון ורודון למשל. בימים שלפני החלוקה והמלחמה הגדולה, הייתה עיר אחת שבה כולם גרו. אתה ראית אותה בציור קיר באולם של אורת'ורנוס. אלה היו ימים מאושרים. כולם חיו עם כולם, לא היו עימותים ומלחמות, מלבד מדי פעם כשחייליו של אורת'ורנוס התקיפו. בימים האלה יצר השטן את רודון בדמותו, וסווילו, מלך האלים, שמלך יחד עם השטן על העולם, יצר בדמותו את אודון. הם נוצרו מקסם חזק במיוחד שהתאפיינו בו כל האלים והכוחות המקוריים. לדוגמה, אודון ורודון לא יצליחו ליצור אלים חדשים בדמותם אם הם ינסו, מכיוון שאין להם בדם את הקסם המיוחד ההוא. אבל בו נחזור לנושא הראשון שדיברנו עליו. כיוון שבני נעלם זמן מועט לאחר שנוצר, לא היה לי קשר ארוך ומספק איתו, בשביל שאני ארגיש רגשי אשמה על כך שאני עוזר לכם לחסל אותו". סהר החל להתקדם מצווארו של אורוז לכיוון ראשו ואמר "אבל מה עם זה שאני ריחמתי על קיס'נור? זה לא אותו דבר?" שאל. "לא" אמר אורוז "מכיוון שקיס'נור כל השנים סבל מנחת זרועם של אדוניו, והוא במשך השנים רק חיכה להזדמנות לתקוע להם סכין בגב. בני לעומת זאת, הוא אחד מהם. גם אם הוא לא רצה להיות אחד מהם בהתחלה, אחרי אלפי שנים איתם, ואם כל הרשע שנודף מהם, סביר להניח שמוחו עוות, והוא אפילו מסב הנאה מהרשע. זה אומנם דומה יחסית, אך זה עדיין שונה" אמר אורוז. בשלב הזה הגיע סהר לראשו של אורוז. הוא ירד אל פניו והגיע על עיינו הימנית, מה שדרש ממנו כמה דקות ומאמץ די גדול. לבסוף הוא הביט בעינו הזהובה, שקוטרה כ-70 מטר, ושאל "אתה באמת מאמין שנוכל לנצח"? "אני בטוח שנצליח לנצח. אחרי הכול, השטן חזק בדיוק כמו סווילו, שנמצא בצד שלנו, ויש לנו עוד צבא של דרקונים ואלים שעומד לצידנו. כך שלא משנה עד כמה האויב חזק, אנחנו חזקים יותר" אמר. "ועכשיו, אתה צריך ללכת לישון. עבר עליך יום ארוך, ולא תועיל לאף אחד אם תמות מתשישות". סהר רצה לומר שהוא לא עייף בכלל, אבל הוא החל להרגיש את העייפות מזדחלת בגופו. "אני לא עיי…" אמר סהר תוך כדי פיהוק. "איזה יופי" אמר אורוז "עוד גיבור שמנסה להוכיח את עצמו. תקשיב לי ילדון, אתה חשוב מדי, ולא ארשה לך לסכן את עצמך בחוסר שינה". אורוז מלמל כמה מילים, ועיניו של סהר נעצמו. סהר ניסה למחות, אך לפני שהספיק, הוא נפל
ליד עינו של אורוז, ונרדם. "שינה נעימה" אמר אורוז.