חצי רגל באדמה – פרק 56
כשהתעוררתי בבוקר פרסי לא היה בחדר. התרוממתי במהירות והבטתי סביבי בפאניקה.
"אני כאן" פרסי אמר כשהדלת נפתחה, "רק אל תכנסי ל – "
כרית פגעה בפרצוף שלו והמגש שהיה בידיו נפל על הרצפה והדברים שנפלו שם התפזרו לכל עבר: כמה לחמניות, קופסאות קטנטנות של שוקולד למריחה, חמאה, שקית שוקו כלשהיא ותפוחים ירוקים.
"הבהלת אותי!" קראתי, אבל הוא התעלם מהעובדה שצעקתי.
"לא חבל?" הוא השיב בשאלה והתחיל להרים את הדברים שנפלו. עכשיו ראיתי שהם היו עטופים בניילונים.
"מצטערת" אמרתי, "פשוט נבהלתי כי חשבתי ש – "
"שהלכתי?" הוא שאל, "נראה לך שאני אנטוש אותך?"
עכשיו התביישתי. "מצטערת, אני אעזור לך".
אחרי חמש דקות כל הדברים שפרסי הביא נכנסו לתיקים שלנו. פרסי הסביר לי שצריך לזוז במהירות כי אנחנו לא יכולים לדעת במה ניתקל בדרך. הוא יצא מהחדרון הקטן כדי להביא עוד כמה דברים שאמר שהם "הפתעה" ואני התחלתי להתארגן ליציאה.
החלפתי בגדים, סירקתי את השיער והבטתי בדמותי במראה: השיער השחור שגלש על הכתפיים, העיניים הירוקות, הפנים המחייכות. הדמות במראה נראתה יפה אבל בפנים, בתוכי, הרגשתי כמו מפלצת נוראית ומכוערת.
השארתי את תומאס לבד. מי היה עושה דבר כזה? מי היה נוטש את החבר שלו, שבקושי עבר הכשרה, ונותן לו להתמודד לבד עם מפלצות?
נאנחתי ותליתי את התיק על כתפי, משהו נפל מהשולחן וכשהרמתי אותו ראיתי שזאת הייתה דרכמת זהב. לרגע חשבתי להתקשר אל תומאס, כדי לברר שהכל בסדר אבל אז משהו הציק לי.
הבטתי סביבי, לא היה פה שום דבר להשתמש בו כדי ליצור קשת אז אספתי את התיקים שלנו ויצאתי החוצה, אל הגינה של האכסניה. שם שברתי ברז מסכן בעזרת החרב שלי. מה שיצר קשת קטנה אבל מספקת בהחלט.
"איריס הנכבדה.." מלמלתי ואמרתי את הברכה הארוכה ואז זרקתי את המטבע פנימה ואמרתי, "הראי לי בבקשה את מחנה החצויים. את לוקאס"
התמונה הבליחה ומהמים ניבטו אליי פניו של לוקאס. הן היו עצומות ולרגע חשבתי שעכשיו לילה ושהוא ישן. אבל אז נזכרתי שהבדלי השעות בין איזור המחנה אלינו פה, בניו מקסיקו, זה משהו כמו שעתיים. אין מצב שבשעה… עשר בבוקר בשבילם, לוקאס עדיין ישן.
ואז התמונה התבהרה יותר. לוקאס שכב על מיטה לבנה, החדר היה קטן יחסית ובהחלט לא היה ביתן אתנה, הקירות היו לבנים ולמרות שהייתי רחוקה מרחק של שעות נסיעה יכולתי להריח את ריח התרופות שבוודאי עמד באוויר.
מה לוקאס שוב עושה במרפאה?
הוא זז מצד לצד, חסר מנוחה ומדי פעם הוא מצמץ כאילו הוא מנסה להתעורר אבל משהו פוקד עליו לחזור לישון. הבטתי בו לרגע ושקלתי אם כדי לי להעיר אותו.
ואז הנדתי בראשי, אם משהו קרה ללוקאס אני לא רוצה להציק לו. לא עכשיו.
החלטתי לנסות את מזלי ולראות אם אלת הקשת בענן מחבבת אותי. העברתי את ידי במים והתמונה נמחקה. "היי איריס" אמרתי בשקט, "אין לי עוד מטבע אבל.. אני ממש צריכה לראות חבר קרוב. תוכלי לברר לי איפה הוא ולקשר אותי אליו? אני יודעת שזה לא בסדר אבל זה ממש חשוב ו – "
הרסס הבליח ולרגע חשבתי שהיה כתוב שם, 'לרגע אחד, לא יותר מזה'. ואז התמונה התבהרה.
התכוונתי לראות את תומאס כדי לדבר איתו ולשאול אותו אם הוא בסדר, איך הוא הסתדר. לדעת שהכל בסדר אצלו. אבל במקום זה ראיתי את פרסי, נלחם בחצר הקדמית של האכסניה ביצור המשונה ביותר שראיתי בחיי. לדבר הזה היה ראש של אריה וגוף של עז, והזנב הארוך היה בכלל נחש.
פרסי היכה והתגלגל, התחמק והיכה שוב. אבל נראה שהמפלצת רק משתעשעת איתו. ואז, באימה, ראיתי את פי האריה נפער ואש יצאה ממנה בנשיפה וכמעט שרפה את פרסי שזינק לאחור. יכולתי להרגיש את החום ממש עד אליי.
ואז התמונה התפוגגה.
תליתי את התיקים על הכתפיים שלי במהירות ורצתי לעבר החצר הקדמית.
תגובות (0)