מדברת לעצמה פרק-1

זה בא והולך בגלים,חשבה לעצמה. הכאב בא והולך בגלים.
היא כבר לא ידעה מה לחשוב על עצמה,מצד אחד היא נראית לעצמה אנוכית אבל מוצאת דרך מוצדקת לתרץ את זה לעצמה, כאילו היא חייבת משהו לעצמה,מנסה להצטדק בכל צעד בדרך.
ואולי היא באמת חייבת משהו לעצמה,משהו בשביל הנשמה שלה שלא תחשוב עלייה דברים נוראיים כפי שהיא חושבת על עצמה. ואולי היא שופטת מהר מידי.
היא לא תמצא בעצמה דברים טובים אם לא יציינו אותם בפנייה,חשבה.
"איך בן אדם יכול למצוא בעצמו את שהאחרים לא רואים,אבל לא יכול למצוא את שהאחרים רואים? כמה אבסורד." גיחכה לעצמה.

היא החלה לחשוב על החתונה של אחותה הבכורה שתתקיים בקרוב. עוד אין לה שמלה חשבה,ואם רק הייתה יכולה לא ללכת. אם רק הייתה יכולה להימנע מכל הקרובים המחפשים ללמד אותה על טעויותיה .
מה היא עשתה לא בסדר,מה היא צריכה לקחת מזה,ואיך היא צריכה להמשיך.
היא כבר רואה בדמיונה את מפת ה"הוראות לחיים" שהכינו לה:
ללכת ישר ברחוב החלומות עד לצומת המציאות,לפנות ימינה לרחוב העבודה בשכר מינימום,להמשיך ישר בכיכר החלומות השבורים,ולהגיע לכביש המוות ללא מוצא.
"אני אשקול את זה כאופציה ב' " חשבה.

היא אף פעם לא הבינה למה כל האנשים שהיא מכירה חושבים בקטן. ותהתה לעצמה אם זה צירוף מקרים, או שהגורל מנסה לקבע אותה לדרך מסוימת.

היא לבד כבר הרבה זמן,חשבה.
אולי זה הגורל שלה,להיות לבד,להצליח לבד,ולחגוג את הצלחתה עם שתיים עשר החתולים תגדל,בשביל המוניטין כמובן,הרי מי שמע על רווקה בת 40 בלי חתולים?
"זו עסקת חבילה." צחקה לעצמה.

היא תהתה לעצמה אם גם בעוד חמש שנים מעכשיו היא תעמוד במרפסת באמצע הלילה,מביטה על כולם מלמעלה אך מרגישה נמוכה מכולם,מהרהרת באותם נושאים.
"אם כן," חשבה לעצמה "אצטרך לפחות שלושה חתולים בתור התחלה."

בתוך כל התהיות ההן על החיים היא הריחה ריח של סתיו מתקרב. היא אוהבת את הסתיו. זו העונה היחידה שבה היא מצליחה לפחות לחבב מעט את העיר בה היא גרה. הסתיו צובע את העיר בצבעים מנחמים, והשלכת נופלת כמו כתמי צבע רכים על פיסת בד לבנה.
היא חשבה קצת על העתיד. חשבה שהוא כל כך רחוק ממנה.
היא חשבה על העבר. חשבה כמה הוא קרוב אליה.

היא חייכה לעצמה חיוך כמי שצוחקת על עצמה כי היא יודעת שיש לה כישרון לקפוץ בין נושאים שעל פני השטח נראים לא קשורים בעליל,אך בין נושא לנושא יש לה עוד מליון מחשבות סרק שמצליחות לקשר בין הדברים. היא ידעה גם שמי שלא מכיר אותה אף פעם לא יצליח להבין את הקשר הזה.
היא עצרה לחשוב כמה טוב שיש לה חברים שמבינים אותה.

כל דיון שכזה בינה לבין עצמה,היה מתחיל ונגמר בסיגריה.
היא זרקה את הסיגריה ארבע קומות מהאספלט של חניית הבניין,וצפתה בבדל הסיגריה מצטרף לכל שאר התהיות שלה מלילות קודמים.

"אני חייבת להפסיק לעשן." חשבה לעצמה.