צללים- פרק 19: התעוררות

פרק 19: התעוררות
נ.מ טוני הרוח
להיות רוח זה דיי נחמד, לחשוב שאתה יכול להיכנס לכול גוף שהוא להגבלת זמן של שבועיים זה דיי נותן לך להתרגל לגוף במהירות, המשכנו לרוץ לעבר המקדש שנמצא באמצע היער.
"נו איך הגוף החדש?" שאלה וונדה בזמן שרצנו,
"הוא דיי ספורטאי. אבל אני לא אשאר אצלו הרבה זמן, הוא נער והוא א הספיק כלום בחיים שלו כדי למות עכשיו." אמרתי והמשכנו לרוץ, את האמת שלא התעייפתי כל כך, האמת שבכלל לא. הפצעים של ג'ונתן כבר החלימו והיו נראים כצלקות קטנות וחסרי משמעות. לפתע צלצול טלפון נשמע הכנסתי את ידי לכיס וראיתי
רייצ'ל מתקשרת עניתי לה באותו זמן שרצתי, למה? אין לי מושג
"פיטר, מה אתה עושה?" שמעתי את קולה,
"סתם יצאתי לריצה קטנה." אמרתי וניסיתי לחקות קול של מתבגר.
"הכול בסדר, הקול שלך נשמע אחרת.." היא החלה לחשוד, ג'ונתן זרק ממני את הטלפון לעבר העץ והמשכנו לרוץ.
"טוב אז לגוף קוראים פיטר, טוב לדעת" הוספתי,
"הגענו!" אמרה וונדה והביטה במקדש שחור עם קישוטים של יהלומים שחורים,
"קדימה בואו נזוז!" צעקתי ונכנסו לתוך המקדש,
"קדימה אחיי היצורים האפלים.. השתחררו והביסו את העולם איתי!" צעק קרצ'ר, לפתע שער שחור נוצר באוויר ויד ירוקה מצחינה יצאה מתוכה.
"גייל, תשמור שאף אחד לא יבוא. הגיע הזמן שלנו להחזיר את היצורים" אמר קרצ'ר וחייך.
"אסור שהוא יצור מגע עם היצור הזה שם, נעצור אותו בכל מחיר!" אמרה וונדה והשתנתה לזאבה, בת' אחריה ואני וג'ונתן רצנו לעבר קרצ'ר.
"שלא תעז!" צעק ג'ונתן ונתן אגרוף לפניו של קרצ'ר. אני הצטרפתי והתחלתי להכות את פניו של קרצ'ר גם,
"יפה טוני.. השתנת לרוח כמוני. אבל כמו לכל יצור יש נקודת תורפה." הוא חייך וציפורניו התחילו לגדול לטפרים,
"מה קורה כאן?" צעקתי,
"הוא מתחיל את שינוי הצורה!!" צעק ג'ונתן, היצור עם היד הצליח לאחוז בידו של קרצ'ר ולהשתחרר ויחד איתו עוד צבא שלם של יצורים מזוויעים ומצחינים.
"סוף סוף!! אחיי ואחיותיי הגיע הזמן שלנו להביס את העולם!" צעק קרצ'ר וממצחו יצאו שתי קרניים שחורות שריריו התנפחו והוא גבה עד שהגיע לגובה התקרה, הוא נהם לכיווננו וידו הכה בי ובג'ונתן, נתקענו בקיר בזמן שמיליוני יצורים אפלים נכנסים דרך השער,
"מאוחר מדיי.." אמר ג'ונתן,
"וונדה, בת' קדימה בואו נזוז!" צק ג'ונתן ורצה לברוח כדי שאף אחד לא ימות.
"לא! אנחנו נביס אותם בעזרת גייל!" צעקתי והיצורים המשיכו להגיע.
"גייל אנחנו זקוקים לעזרה שלך!!" צעקה וונדה,
"לא! אני יביס את כולכם!" צעק גייל וחייך, וונדה רצה לעברו ונשכה את זרועו.
"קיבלת את מה שרצית, אתה אומגה! עכשיו תצטרף אלינו!" צעקה וונדה והדמעות על עיניה. עיניו של גייל השתנו לאדומות שטניות והוא הפך לזאב אפור ועוצמתי.
"בי אתה בוגד?!" צעק קרצ'ר,
"אנחנו חייבים ליצור את המעגל!" צעקתי,
"איך? ג'ייק איננו!" צעק גייל,
"אני חייב להגיע לדור הראשון של הכפילים! רק ככה אני יידע איך לסגור את הפתח!" צעקתי,
"תשמרו על הגוף שלי בזמן שאני אדבר עם הכפיל שלי מהדור הראשון!" צעקתי, יצאנו מהמקדש וג'ונתן שמר עליי בזמן שהשאר נלחמו ביצורים האפלים.
"אני זקוק לעזרה שלך הכפיל מהדור הראשון עזור לי" אמרתי וישבתי ישיבה מזרחית. פקחתי את עיניי והופתעתי מול הכפיל הראשון שהיה ממש דומה לגוף הקודם שלי,
"אני אלמד אותך איך לסגור את הפתח." הוא אמר ברוגע וחייך, נפלנו אל תוך כדור הארץ וראיתי אותי מהדור הראשון נלחם בקרצ'ר יחד עם גייל וג'ייק,
היצורים האפלים כבר היו שם וזה היה שלושה מול מיליונים
"תאמין לי, הסיטואציה שלכם דומה מאוד לשלנו. הדרך היחידה שבה תוכלו להביס אותם היא שתתנו לכל הכפילים להיכנס באחד מכם. הדבר יגרום לאחד מאיתכם לקבל כוח עצום שיוכל להביס את כל היצורים האפלים ולסגור את הפתח, אבל מי שיעשה את זה יקריב את עצמו ולעולם לא יחזור לחיים." הוא אמר,
"אנחנו הצלחנו להביס את קרצ'ר כאשר היינו שלושה. עכשיו אתם שתיים, אבל אם הם יצליחו להביס אתכם.. העולם ישקע בתוהו ובוהו." אמר והתעוררתי.
"אני יודע מה צריך לעשות.." אמרתי, עצמתי את עיניי בחוזקה
'אני קורא לכם כל הכפילים מכל הזמנים עזרו לי להביס את קרצ'ר.' חשבתי ופתאום פרץ אנרגיה ענקי נכנס בתוך גופי.
"קדימה.. בואו נילחם" אמרתי ורצתי לעבר הקרב.
הקרב האחרון.