°•המכשפה הנודדת•°- מעשה בזאב (פרק 3)

°•מעשה בזאב•° -פרק 3

לאחר יומיים של הליכה הגעתי לכפר שהזקנה הזכירה. הוא היה יפיפה- עצים ופרחים נטועים בכל מקום, בקתות עץ וגינות ירק, מקום מושלם לגדל ילדים. בקצה הכפר עמד מוט גבוהה ועליו שובך ענקי.. מידע כללי זכרתי שבאזורים אלה חיים בעיקר אנשי חיה, והנחתי שהמבנה השתייך לקבוצת אנשי ציפור מקומית. התבוננתי סביב. ברוב המקרים כשרואים יצור על אנושי מבחינים בכך מייד- אך לא תמיד. כשמדובר באנשי חיה, קיימים שבטים קדומים ושבטים מפותחים, כשהמפותחים לפעמים נראים כמו חיות ולפעמים נראים אנושיים, והקדומים נראים כמו שילוב אדם-חיה. ממבנה הבתים הסקתי שמדובר בשבט מפותח. כשהעמקתי אל תוך הכפר נוכחתי לדעת שצדקתי- ברחובות התהלכו כל מני יצורים: ציפורים, ארנבות, שועלים ובני אדם- כולם בהרמוניה ובשלום.
חייכתי לעצמי ונזכרתי באחת מאמירותיה של אימי- "אם את מחפשת שלום, לכי לטבע ותסתכלי." כעת סוף סוף הבנתי את כוונתה.. מראן של כל החיות, כל כך שונות אחת מהשניה ובכל זאת מוצאות מכנה משותף וגרות בהרמוניה, היה מעורר השראה ממש. צעדתי בשלווה באחד מהרחובות הצידיים של הכפר. לפתע חלף ליידי במהירות זאב שנשא בשיניו אבן יקרה. במנוסתו נשמטה האבן מפיו ללא ששם לב והתגלגלה על הרצפה. התקרבתי והרמתי אותה. "עצרי!" קראו חבורה של איילים שהגיחו מקצה הרחוב. למול עיני הם השתנו לקבוצת שוטרים במדים כחולים. המפחיד מבניהם, בעל צלקת שנמתחה מאוזנו לכתפו, חטף את האבן מידי. "אסרו אותה!" קרא. השוטרים כבלו אותי באזיקים. ניסיתי בכל כוחי לשנות את דעתם עם כוחותי. "מכשפה, הא?" נחר השוטר הראשי. הבטתי בו בתדהמה. ציפיתי לכך ממגדת עתידות- שיכלה לקרוא את גורלי, אבל מאיש צבי? "מה נראה לך, שזו הפעם הראשונה שמכשפה מנסה לשלוט לי במוח?" נחר בחיוך. "חבל, הייתי משחרר אותך לולא התנגדת כל כך. שם, יש לך?" שאל. חיפשתי שם במוחי. "לימס." רציתי למות. לימס? באמת? "מממ… את לא מהכפר. מצטער, אבל את תצטרכי לבוא איתנו." עשיתי לו פרצוף. התחנה הייתה מלאה זוהמה, כמו דיר חזירים ממש. אבל אחרי הכל, לא ציפיתי ליותר מאנשי חיות. העברתי בתא יום שלם. בערב השוטרים הלכו הביתה. לפתע שמעתי צעדים. "זה פה? לא! לא!" קרא קול שלא הכרתי. לפתע המנעול הסתובב והדלת נפתחה. "את!" קרא זאב גדול. "איפה זה?" כעת זיהיתי אותו. היה זה הזאב מהצהריים. "זה לא פה" השבתי. "לעזאזאל!" קרא. "שנים שאני מחפש את זה, ואני לא מוצא. האול יהרוג אותי. אני חייב לברוח." הוא הסתובב. "מי זה האול?" שאלתי. הזאב החוויר, עד כמה שזאב יכול להחוויר. "אוי יופי, עכשיו אני אצטרך לקחת גם אותך!" אמר במרמור. "לידיעתך, אני ממש לא אתנגד להצטרף. אני בעצמי בורחת כבר די הרבה זמן." השבתי. הזאב הביט בי בחשד לרגע, ואחר פניו התרככו. "השם הוא סהר, אגב." אמר. "סילם." החלטתי כי עדיף לשמור על כנות. אחרי הכל, מי יודע כמה זמן אשאר בחברתו. "יוצאים?" שאלתי בספונטניות. "יוצאים" השיב סהר.
רצנו ביער שעות, שותקים. מדי פעם הוא עצר לחכות לי, שכן לא היה לי סיכוי להישאר באותו קצב כמוהו בצורה הזאבית שלו. עם הזריחה חנינו. נרדמתי מייד. כשהתעוררתי נוכחתי לראות נער, בן 16 בערך, יושב ואוכל חתיכה גדולה של עוף. השיער שלו היה אפור ומבולגן, והעיניים שלו זהובות ונוצצות. "בוקר טוב סהר." מלמלתי. בתגובה הוא נהם. "מאיפה העוף?" שאלתי. "תשיגי לבד" השיב בכעס. פיו נפער כשבין רגע זימנתי למקום פסיון ושתי ארנבות. "אתה מוכן להרוג אותם? הם לא יכולים לזוז, אבל אני לא יכולה לעשות מעבר." סהר הביט בארנבות בחמדנות. "בסדר, אבל שתי אלה שלי." קרא והצביע על הארנבות. משכתי בכתפי. אחרי הארוחה סהר הביט בי בצורה קצת אחרת. "אני שמח שנפגשנו." לחש והמשיך בריצתו.

°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°

תודה לליזה, שעזרה לי לחשוב על הטוויסט הקטן הזה,
ותודה למי שהציע לתת לרוחות להישלט על ידי רוח עוצמתית במיוחד, אבל האמת שרציתי שאיוולר תהיה הרעה ולא סתם שליחה.

אל תשכחו להציע רעיונות להמשך!
Love you all3>
ZoeyAngel