צללים- פרק 18: הסוף קרב

פרק 18: הסוף קרב
נ.מ טוני
"אל תקשיב לו!" צעקתי אך לא יכולתי לזוז, ראיתי את זיעתו של גייל מרוב לחץ
"תאמין לי עם כוח כמו שלי, הכוח שלך יהיה בלתי מוגבל. אף אחד לא יוכל להביס אותך.." הוא לחש באוזנו, יכולתי לשמוע את פעימות הלב של גייל, הם היו מהירות מאוד.
"אל תעשה את זה גייל, הוא מנסה לשכנע אותך לעבור לצד האפל! כי אז המעגל ישבר והיצורים יחדרו לעולם החומר!!" צעקתי,
"דיאנה, תהרגי את טוני" הוא אמר ודיאנה קיפצה משום מקום ושמה את הסכין על גרוני,
"תחליט! אם תצטרף אליי חברך לא ייהרג" הוא הציב לו אולטימאטום שוב.
"אני בסדר גייל, תביס אותו!" ניסיתי לומר אך הסכין הייתה קרובה מידיי לגרוני, היא הייתה מעץ כך שהיא יכלה לפגוע בי.
"תעזוב אותו.. אני אצטרף אלייך" הוא אמר והשפיל מבט, דיאנה התרחקה ממני וגייל התקדם לעבר קרצ'ר אבל לדיאנה היו תוכניות אחרות , היא שיספה את גרוני ונפלתי על הרצפה כאשר נשימתי הולכת וקטנה
"גייל" אמרתי והושטתי יד לעזרה. הוא הנהן לשלילה ונעלם יחד עם קרצ'ר, דיאנה וסיירה.
המקום החל להתמוטט ומיליוני אבנים קטנים נפלו על הרצפה והתנפצו כמו זכוכיות. נאנקתי והנשימה החלה לרדת וכמעט והפסקתי להמשיך לנשום,
"טוני!" שמעתי צעקה מפיו של ג'ונתן אך כבר היה מאחור מדיי והתקרה נפלה על גופי.

נ.מ ג'ונתן
"אנחנו חייבים למצוא אותו" אמרתי והתחלתי להעיף אבנים לאוויר,
"ג'ונתן.." אמרה בת' וניסתה לעצור אותי מלהמשיך לחם, היא ידעה שהוא אבוד.
"לא! הוא חי אנחנו חייבים למצוא אותו!" צעקתי והמשכתי לחפש שהדמעות כמעט ויורדות, ראיתי יד מכוסה באבק והיא הייתה שייכת לטוני, העפתי את האבן הגדולה והרמתי את גופתו
"טוני.." אמרתי והוצאתי אותו מההריסות
"טוני בבקשה" אמרתי ודמעה אחת זלגה על הלחי שלו וניקתה את האבק מאותו אזור, הנחתי אותו על הרצפה והתיישבתי על הברכיים
"אני חייב להציל אותו.." אמרתי חלושות ישר איך שראיתי את החתך העצום שבגרונו, הרמתי את ידו ונשכתי אותה עם ניביי, לקחתי את היד השנייה ועשיתי אותו דבר. שום תגובה
"בבקשה טוני.." אמרתי חלושות, לפתע רוח לבנה יצאה מגופו של טוני ונכנסה לגוף של נער אחד שעבר באזור. הוא רץ לעברנו ואמר
"אין זמן להסברים אבל אני טוני." הוא אמר וקולו היה זהה לשל טוני
"מה?" שאלתי,
"אני לא ממש יודע איך אבל כנראה שדיאנה שיספה את גרוני היא הרגה את הצד הערפדי שבי, ברגע שנשכת אותי אני השתנתי לרוח." הנער אמר ולא יכולתי להאמין שזה טוני.
"אין זמן לבזבז, אנחנו חייבים לנצח את קרצ'ר ולא לתת לו לשחרר את היצורים האפלים." הנהנתי לחיוב וטוני כיווץ את ידו לאגרוף
"לא משנה מה, אנחנו ננצח את קרצ'ר כי עכשיו יש לנו את גורם ההפתעה.." אמר וחייך,
"הוא צריך ללכת למקדש האופל כדי להעיר את כולם!" אמרתי.
"אז לשם אנחנו הולכים" סיכמה וונדה ורצנו לעבר המקדש.