העיפרון הישן והדף הריק

אני יושבת בחדר,
על הכיסא החורק,
מול העיפרון הישן והדף הריק.
מנורת השולחן מאירה על הדף,
בעוד שחדרי הגדול חשוך.
ידי המזיעה אוחזת בעיפרון,
וראשי חושב על מה לכתוב היום.
על הבכי המר מאתמול,
על השיר שנותן לי לחשוב,
על החלום שלי לרקוד מחול,
או על האושר שהתפרץ בי פתאום.
והעיפרון מתחיל לטייל על הדף,
כותב את כל הדברים שעוברים בי עכשיו.
ואני מקשיבה למוזיקה הרגועה,
שמכניסה אותי לאווירה.
ואני ממשיכה לכתוב,
מנסה כמה שפחות ללחוץ על העיפרון.
ואני מסתכלת בחלון,
הלילה כבר כאן,
איך שהזמן טס.
ואני מגיעה על הסוף,
רושמת את המילה האחרונה שעלייה חשבתי המון.
אני יושבת בחדר,
על הכיסא החורק,
מול העיפרון הישן והדף המקושקש.
מנורת השולחן מאירה על הדף,
על הדף שבו הרגשות שלי כתובים.