ל.ר.י
מקווה שתאהבו.

אני מבטיחה שאני ינסה להמשיך הלאה אבל לא מבטיחה שאשכח אותך – פרק שלישי

ל.ר.י 12/09/2014 746 צפיות תגובה אחת
מקווה שתאהבו.

פרק 3-הנער
לאחר חודש:
חודש עבר מאז שהודיעו לי שדניאל מת,מאז שהוא נקבר עמוק באדמה עולה למעלה ומשאיר אותי כאן לבד בודדה.
אני כבר לא אוכלת,ובטח שלא ישנה,עורי לבן כמו רוח רפאים.
פשוט שוכבת במיטה בלילות ובוכה יושבת ומסתכלת על תמונות שלנו ובוכה.
מהרגע שדניאל מת חלק בלב שלי מת איתו.
כבר הרבה זמן שאני לא מדברת עם אף אחד,הולכת ומרגישה רואה ובלתי נראית.
הרופאים אומרים שאני בדיכאון קשה ושייקחו לי כמה חודשים להתגבר עליו.
אבל הם לא מבינים שהדרך היחידה שבא אוכל להתגבר על מותו של דניאל,היא תהיה לשכוח אותו,וזה דבר שאני לא מוכנה אליו.
בפעם הראשונה לאחר חודש שאני מעיזה לצאת מהבית שלי,אני מסתכלת על הרחוב שלי וזה מזכיר לי אותו הפעם הראשונה שהוא נישק אותי,את הפעם הראשונה שהוא אמר לי שהוא אוהב אותי.
אני נושכת את שפתיי חזק וממצמצת במהירות בכדי לא לתת לדמעות שבעיניי לצאת,ומתחילה ללכת בהליכה מהירה,לא מסתכלת לאן,וגם לא אכפת לי,פשוט להתרחק מכל הזיכרונות שלי ממנו,אבל זה קשה כי בכל מקום אני רואה אותו,רואה את דמותו המחויכת והשמחה.
רגליי לוקחות אותי,וראשי נטוע עמוק באדמה,כמה דמעות בודדות יוצאות מעיניי באת שאני הולכת.
לפתע נתקלתי במשהו עם רגלי,ומהר הרמתי את ראשי ומהמראה אשר נגלה לעיניי גרם לי להרגשה שמוחצים לי את הלב,התחלתי לבכות בהיסטריה וללא הפסקה,לא הפסקתי ליבב ולהתייפח.
הסתכלתי ממולי בעיניים מטושטשות מדמעות וראיתי את המקום אשר זה קרה.
את הכביש הנורא הזה שבו איבדתי את דניאל שלי,כתמי דם בהירים עדיין נראו על הכביש.
כולם סיפרו לי שמי שפגע בנו היה נער שיכור אשר לא ראה אותנו ונסע במהירות יתר על הכביש.
עדיין לא מצאו אותו,ולפי החשדות גם לא יימצאו אותו.
ובגלל אותו הנער,הוא מת,אני עדיין זוכרת בבירור איך זה קרה,זוכרת את נשיקתו הרכה של דניאל על שפתיי כאילו ידע שהיא תהיה האחרונה.
ניגבתי את דמעותיי והתחלתי להתקדם אל עבר ביתי.
אך שלפתע שוב פגעתי במשהו קשה.
הרמתי את ראשי וראיתי מולי נער בן גילי צבע עיניו היו ירוקות בדיוק כמו של דניאל.
זה גרם לבכי שלי להתחדש,הוא נראה כל כך דומה לו.
לפתע הרגשתי זוג ידיים מחבקות אותי ולמלטפות את שערי,וזה גרם לבכי שלי רק להתחזק עוד יותר.
בעוד שהנער שהיה ממולי ניסה להרגיע אותי.
בסופו של דבר נרגעתי מהבכי שלי.
הרמתי את ראשי שוב אל הנער הזה והסתכלתי בעיניו בכאב.
"אני מצטערת"מלמלתי חלושות אליו והתנתקתי מחיבוקו.
הוא כחכחך בגרונו ואמר בקול חלש:"זה בסדר רק….."
הסתכלתי עליו בשאלה.
"רק רציתי לדעת עם אפשר בבקשה לדעת מה קרה לך?,אבל את לא חייבת לענות לי אם את לא רוצה"הוסיף במהירות.
הסתכלתי עליו ואמרתי בכל חלש:"אני מצטערת אבל אני לא מסוגלת לדבר על זה"
הורדתי את ראשי ובזה התחלתי להתקדם לביתי,שמעתי קול צעדים מהירים מאחוריי ולאחר כמה שניות הנער הזה היה לצידי.
"אפשר לפחות לדעת איך קוראים לך?"שאל אותי.
"תרזה"אמרתי לו במהירות והתחלתי לרוץ אך כיוון ביתי ושאני חושבת כל הזמן הזה איך הנער הזה דומה כל כך לדניאל.


תגובות (1)

אשמח עם תקראי גם את הסיפור שלי
יש לך סיפור מקסים

12/09/2014 14:28
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך