חסר שם (פתוח להצעות)

"מה את חושבת עליו?"
"טוב, הוא לא נראה מהסוג הדברן אבל אני יודעת שכשיש לו מה להגיד הוא אומר, ויש לו גם פרצופים חמודים כאלה לפעמים, כאילו כמו חיוכים לא רצוניים כאלה…. אולי זה פשוט בגלל שהוא… הוא פשוט נראה ביישן כזה, את יודעת, רואים שהוא מרגיש קצת לחוץ לפעמים כשהוא בחברת בנות. הוא מהצדיקים האלה, שומר נגיעה, שומר מצוות, זה לא יפתיע אותי אם הוא גם שומר מבט," היא צחקה בביישנות. "וחוץ מזה, הוא אמנם לא הכי חתיך אבל יש בו משהו… לא יודעת איך להסביר אותו, אבל הוא בהחלט מהסוג שאני אוהבת-"
"תפסתי אותך! אני לא מאמינה שאיכשהו התאהבת בו… את נואשת או משהו?" היא שלחה מבט חטוף בחברתה שהלכה לידה ושמה לב שהבעתה הרגילה השתנתה למופתעת ואז לסמוקה.
"מה- את רעה, הוא הוא באמת יפה בעיניי, זה לא אומר שכבר-התאהבתי בו… חוץ מזה את ביקשת שאני אגיד מה אני חושבת עליו…"
"כן, אבל אם הוא לא היה מוצא-חן בעינייך לא היה לך מה להגיד, אבל בגלל שדיברת כל כך הרבה…"
היא נופפה בידה בביטול. "אוקיי אוקיי הבנתי, אז עכשיו את מקובעת על זה שאני מאוהבת ואת לא תשכחי לי את זה נכון?"
"צודקת בהחלט," היא הסכימה עם דבריה והנהנה בראשה.
"אז אני פשוט אזרום איתך, זה הרי חסר טעם לחלוטין…" היא נעצרה מול פתח הבית שלה והסתובבה כדי להמשיך לדבר איתה פנים מול פנים.
"אבל אז זה לא יהיה כיף, את צריכה להתנגד כדי שזה יהיה מעניין," היא ניפחה את לחייה והעלתה על פניה מבט זועף-מזויף. "למרות שזה יהיה קל יותר אם תודי שאת מאוהבת," היא התגרתה בה וחיוך ניצחון זדוני הזדחל אל פניה.
"ואני בהחלט לא הולכת לעשות את זה," היא ענתה חזרה וכבר הניחה את ידה על ידית הדלת, מתכוננת למנוסה.
"אנחנו עוד נראה…" היא השיבה לה ופנתה אחורה, הולכת לכיוון ביתה שבסוף הרחוב.