ציידת-פרק 42; ג'סיקה הארפר.

"קומי ג'סיקה." מישהו ניער את כתפי בכוח.
"די, ג'ייקוב."
"אני לא ג'ייקוב!!"
פקחתי את עניי בפתאומיות. רכנה מעליי קייטי חמוצת פנים. "איך בכלל חשבת להשוות אותי לג'ייקוב?!" "נעלבתי!!" שמעתי את קולו של ג'ייקוב מין המטבח.
קייטי ניערה אותי, "יאללה לקום, ג'ס."
גנחתי, "עוד רגע." ופתאום גל מים שטף את פניי. קפצתי ממיטתי, משתנקת ומשתעלת ויורקת את המים מפי. "מה-זה-היה-?!?!?!" צעקתי.
קייטי עמדה לידי עם דלי מים בידה וחיוך ממזרי מרוח על פניה. שמעתי קולות צחוק עולים מחדרים שונים באוהל.
"תמחקי את החיוך, קייט." סיננתי מבין שיניי.
"לא רוצה ולא רוצה." אמרה קייטי כמו ילדה קטנה בצחוק מתגלגל.
"אז אני אגרום לך למחוק אותו." לקחתי את דלי המים ושפכתי עלייה את תחולתו האחרונה.
"קרב בנות!" צעק ריילי בהתלהבות.
אבל בכלל לא התחלנו לריב, סתם ישבנו על הרצפה מתגלגלות מצחוק וסוחטות את המים מין השער. "אוף…קרב בנות?" שאל בתחינה.
"אחח…ריילי, אחי האידיוט." ונתנה לו אגרוף בכתף.
"איי." התלונן ריילי ומישש את כתפו.
"היי, ילדים!" קרא לנו ג'ב מבחוץ, "רוצים להתקדם או להישאר בתוך האוהל ולעשות שטויות?!"
"לעשות שטויות!!" צהל ריילי והתחיל לזרוק כריות לכול עֶבר. קייטי הפליקה לו על הראש.
טיילור שהכינה את ארוחת הבוקר (חטיפים) ראתה את הבלגן ומבטה חשך. "סדר את זה," אמרה טיילור והצביע על הבלגן, "עכשיו."
"כן, אמא." אמר ריילי בזלזול. טיילור רק גלגלה עניים וחזרה 'לבשל' את ארוחת הבוקר.

"אוקיי…מישהו רוצה לומר לנו לאיפה אנחנו הולכים?" התלוננה ליזי.
"הלכנו רק רבע שעה. תירגעי, תיהני מהנוף, תקשיבי לציוץ הציפורים, תסתכלי על הקניונים שמסביבנו, תנשמי את האוויר הצלול…" אמר ג'ב ולקח אוויר.
ריילי פלט נחרת צחוק, "בטח!…ליז? ללכת? ועוד ליהנות? אני לא חושב שיש דבר כזה בכלל!"
"קייט?"
"כן?"
"את יכולה לתת בשמי בוקס לריילי?"
"בשמחה," אמרה בחיוך ממזרי ונתנה לו בוקס בכתף כפי בקשת ליזי.
"איי!" צווח ריילי.
"טוב," אמר ג'ב מנסה להרגיע את האווירה, "בואו תגידו לי איזה ציפורים אתם רואים?"
קייטי פלטה אתנחתה, "משעמם."
"אני רואה…" אמר ג'ייקוב וסקר את העצים, "יונה, והנה עוד יונה ועוד יונה ו…עוד יונה? מזה? אני מדמיין או שכול היער מלא ביונים?" הסתכלתי סביבי. ג'ייקוב צדק, היער היה מלא ביונים צווחות עם מקורים בוהקים עשויים מארד ועניים אדומות מלחיצות ומרושעות. תארו לכם מזה-יער, מאות יונים צווחניות תוקעות בכם מבטים ועכשיו, במקום לדמיין תהפכו את זה למציאות. אחת הציפורים הסתכלה ישירות עליי ופלטה צווחה מחרידה. "ת…תגידו? רק אני רואה את זה?" שאלתי לחוצה.
"זה…זה בטח כלום." אמר ג'ב, אבל נימה מתוחה התגנבה לקולו.
"תקשיב, ג'ב, אחי, אני יודע שאתה מנוסה בזה וזה…אבל דבר אחד למדתי מאז שגיליתי שאני חצוי, וזה ששום דבר, אבל שום דבר אינו צירוף מקרים." אמר ריילי.
וכאילו על-פי סימן, הציפורים צווחו כאחד, צווחה מחרישת אוזניים. הצווחה הדהדה ברחבי היער.
קפאנו במקום.