תיק הרוצח 3

היי לכולם. אם לא קראתם את התגובה שלי בחלק הקודם, רק רציתי להסביר למה אני רושם קללות וביטויים גסים בספר, זה כדי ליצור פן מציאותי. חוץ מזה, אם לא קראתם את הספר הקודם, מלאך המוות, אני ממליץ שתלכו לבדוק גם אותו. מקווה שתאהבו, the-one-and-the-only.

טוב, נראה שג'ון לא יצטרך למצוא עבודה בזמן הקרוב למרות הכל, כי האף- בי- איי נותן טיפים טובים לעובדים השכורים שלהם, וכל מה שהוא צריך לעשות זה את מה שהוא היה עושה גם בחינם: להיות על מולי כל היום. כמובן שהוא לא יכל לבוא אתה לעבודה, כי היא זה היה נראה מוזר, אבל הוא מצא דרכים לעקוב אחריה מרחוק, למרות שזה גרם לו להרגיש כמו מטרידן. הוא זכר שכתשובה לשאלתו למה לא לספר לה, אמר לו פרנק אנדרסון, הסוכן הבכיר והאחראי על ג'ולייה, שהופיעה כחברה של ג'ון מזמנים עתיקים, שגם חיפשה אותו במשך הרבה זמן ושמחה לשמוע שהוא חזר לוושינגטון. סיפור קצת חלש, אבל מולי קנתה את זה. הוא והיא ישבו בבית הקפה שבבניין מול הבניין שבו עבדה מולי. הם יכלו לראות אותה עומדת בחנות ומשגיחה על העובדים ורושמת הערות בפנקס כיס קטן.
אף אחד לא נראה כאילו הוא עוקב אחריה חוץ משניהם.
"כל הדבר הזה טיפשי" אמר, ואז הבין שחשב בקול רם.
"מה טיפשי?" שאלה ג'ולייה.
"אה, מה שאנחנו עושים עכשיו. למה לעקוב אחרי הקרבן במקום לחפש את הפושע?"
"אני רואה שנהלי משטרה גוברים על קרבה רגשית אצלך, הא? וחוץ מזה, כל שאר הצוות מחפש אחריו ואחרי ראיות מפלילות נגדו. זאת יכולה להיות ההזדמנות האחרונה שלנו אתה יודע."
"זאת החברה שלי שהחיים שלה על המאזניים שם."
"חברה לשעבר." היא הזכירה לו "אל תקשר אליה יותר מדי מילר, היא לא חוזרת, גם אם לא היה לה חבר."
"אז מה אני אמור לעשות בדיוק? ותרתי על כל מה שהיה לי בשבילה, ועכשיו את אומרת לי שאנחנו צריכים לפגוש אנשים אחרים?"
"כן, למען האמת זה בדיוק מה שאני אומרת, ואם כבר אולי כדי שתעבוד על האופי שלך לפני שאתה יוצא לחפש מישהי חדשה, כי…"
"שקט!" קטע אותה ג'ון.
"לא, אני לא אשתוק, יש דברים…"
"לא, שקט." הוא אמר, והצביע לכיוון החנות. ממש שם, כמה מטרים מהחנות, הם יכלו לראות בחור רזה עם בגדים כהים, עומד מאחורי הקיר של החנות, ומסתכל על החנות, או ביתר פירוט על מולי, במבט בוחן.
"כמה זמן הוא כבר עומד שם?" היא שאלה.
"לא בטוח, אבל לא יותר מחמש דקות, כי אז הייתי שם לב אליו. הוא נראה לך כמו אהרון?"
"אני לא בטוחה, הוא רחוק מדי. לא, אל תקום אליו, אנחנו לא רוצים להיחשף עד שנתפוס אותו בשעת הפשע."
הם חיכו כמה דקות, והבחור לא זז. אחרי כמעט שעה, כל העובדים יצאו מהחנות, ומולי ביניהם. האחרון שיצא הפך את השלט על הדלת מ"פתוח" ל"סגור".
הם נכנסו למכונית והחלו לעקוב אחריה בנסיעה, במרחק של כעשרה מטרים ממנה בכל רגע נתון. הם ראו שגם הבחור החל לעקוב אחריה, עד שלבסוף מולי נכנסה לבית והוא פנה לרחוב אחר.
"חכי." אמר ג'ון "בואי נעקוב אחריו."
"אתה בטוח?"
"לא, אבל לא תהיה לנו הזדמנות טובה יותר מזאת לתפוס אותו."
הם נסעו אחריו בדממה למשך כמה דקות, כשהוא נכנס לבניין ברחוב.
"אולי הוא שכר דירה?" הציעה ג'ולייה.
הם נכנסו אחריו, וראו אותו נכנס אל אחת הדירות בקומה הראשונה. ג'ולייה קראה לתגבורת כשג'ון פתח בשקט את הדלת.
"מה אתה עושה? אסור לנו לפרוץ לבית!" היא לחשה.
"תירגעי, אני רק מסתכל." לחש בחזרה. הדירה הייתה נראית נורמלית לגמרי, עד שהצליח להעיף מבט בסלון. הסלון היה ריק לגמרי מרהיטים, והקירות היו מלאים בתמונות של מולי, עובדת, בבית, נוסעת, אוכלת, מבקרת את בראד בעבודה. זה היה מפחיד. איך הוא הצליח לעשות את כל זה בלי שיגלו אותו.
ג'ון דפק על הדלת. בחור קטן יצא ממנה.
"כן?"
"למה הקיר שלך מלא בתמונות של מולי הארפר?"
הוא הסמיק. "טוב תראה, אני, אני לא רוצה שום צרות…" הוא מלמל.
"ג'ון." אמרה ג'ולייה.
"רק רגע. ולמה בדיוק אתה עוקב אחריה בעבודה כל יום?"
הבחור החוויר "תקשיב, זה, זה לא מה שזה נראה."
"אה כן?"
"ג'ון!" אמרה ג'ולייה בתוקף.
"מה?!"
"זה לא הוא."
הוא הסתובב אליה. "מה זאת אומרת זה לא הוא?"
"זה לא אהרון, אני יודעת איך הוא נראה ואני אומרת לך שזה לא הוא!"
ג'ון הסתכל על הבחור במבט מבולבל. "אז מי זה לעזאזל?"
"כנראה סתם מטרידן."
"היי!" אמר הבחור בתוקף "אני לא מטריד אותה, אני אוהב אותה! ולא משנה מי אתם חושבים שאני, אני לא הוא!"
"שתוק" אמר לו ג'ון במבט רצחני, והבחור השתתק בחרדה.
"אז כל זה היה בזבוז של זמן?" שאל.
"טוב, אם לא אכפת לכם, אתם יכולים בבקשה ללכת מכאן?" שאל הבחור.
"היי, זה הוא!" ג'ולייה צעקה.
"מי, הוא?" ג'ון הצביע על הבחור.
"לא, אמרתי לך שזה לא הוא. זה הוא, בתמונה."
ג'ון הסתכל על התמונה שעליה היא הצביעה.
"לא, זה רק החבר של מולי, בראד…" לפתע זה הכה בו.
"אנחנו חייבים ללכת! הוא צעק.
בינתיים, נשמעה דפיקה על הדלת של מולי.
"היי" היא אמרה בהפתעה. "מה קורה?
לפתע האורח שלה תפס אותה בידיו, החזיק אותה חזק, וגרר אותה אל מכוניתו בצרחות.