lying in the snow – פרק 20 ♥

"אני הולכת להכין אוכל,תכירו בינתיים"אמרתי מחייכת
היא הנהנה מחייכת אליי בחזרה,בעודי קמה מהספה ולין לוקחת את המחשב לרגליים שלה.

"אני מקווה בשבילה שזה יצליח"אמר בראד
"גם אני,מגיע לה"אמרתי והוא הנהן
"אז מה קורה עם החתונה?אירגונים אחרונים?"שאלתי
"כן,את יודעת,לאט לאט"אמר ואני חייכתי
"עוד חודש אה"אמרתי
"כן.."אמר נאנח
"מה?"שאלתי לא מבינה
"סתם..כל העניין הזה של החתונה"אמר מסתכל עליי
"מה עם החתונה?"שאלתי
"לפעמים אני חושב אם זה היה נכון להציע לה להתחתן.."אמר
"למה?"שאלתי מסתכלת עליו
"לא יודע,לפעמים זה מרגיש לא נכון"הסביר
"אם אתה לא בטוח במליון אחוז אל תעשה את זה"אמרתי
"לא לא,אני בטוח"אמר והרגשתי את ליבי מתכווץ
"אוקי"אמרתי מחייכת חיוך מזוייף ומשפילה את מבטי
"יש לי שאלה"אמר ואני הרמתי את מבטי
"אם אני ומוניקה לא היינו יחד,את חושבת שלי ולך.."התחיל לומר
"לך תדע מה היה קורה"קטעתי אותו
"כנראה שזה מה שאמור לקרות..אתה עוד מעט מתחתן,ככה זה אמור להיות"הוספתי
"את חושבת?"שאל מלטף את הלחי שלי
אני הנהנתי באיטיות,עוצמת את עיניי,נהנת מהמגע שלו.
"שגב,אם לא הייתי הולך באותו יום,היינו ביחד היום?"שאל
פקחתי את עיניי,מסתכלת עליו לרגע ומפנה את מבטי הצידה
"אני באמת לא יודעת.."לחשתי
"תסתכלי עליי"ביקש ואני נאנחתי,מפנה את מבטי אליו.
"אני צריך שתגידי לי שלא היה קורה בינינו כלום,בבקשה תגידי לי את זה"אמר
"למה אתה רוצה שאני אגיד את זה?"שאלתי לא מבינה
"כדי שאני אוכל לשחרר אותך פעם אחת ולתמיד"אמר
הלב שלי פעם בחוזקה,לא ידעתי מה לענות.
מצד אחד,אם אני אענה לו שאני מרגישה כלפיו דברים עזים,אם אני אענה לו שהיה יכול לקרות בינינו משהו נפלא,הוא ירגיש אשם שהוא הלך.הוא מתחתן בקרוב,הוא לא יידע מה לעשות עם זה.
מצד שני,אם אני אענה לו שלא היה קורה בינינו משהו,הוא יהיה נטול אשמה,הוא ירגיש שלם עם החלטתו להתחתן,הוא יהיה מאושר.
נשמתי עמוק,מרגישה את דמעותיי שעומדות בגרוני.
"לא היה קורה בינינו כלום"אמרתי עם לב כבד,כשדמעה מתפרצת ללא התראה ונוזלת במורד הלחי שלי
הוא הנהן וניגב את הדמעה שלי עם אגודלו,הדמעות החלו ליפול על לחיי כמו מפל מים,משכתי באפי והסתכלתי עליו מחייכת מעט.
"למה את בוכה?"שאל
"כי אני מבינה מה הפסדתי"אמרתי והוא משך אותי לחיבוק,בעודי מתפרצת בבכי.
הלב שלי נשבר לחתיכות,ההזדמנות האחרונה שהייתה לי על מנת שאני אהיה מאושרת הלכה לה,אך האושר שלי לא חשוב כמו האושר שלו.
"אני מקווה שתהיה מאושר"אמרתי מתנתקת מהחיבוק שלו ומנגבת את דמעותיי,קמה מהספסל שישבנו עליו.
"שגב"אמר קם אחריי
הסתובבתי אליו והוא הצמיד את המצחים שלנו,נושם עמוק.
הוא חיכך את אפו באפי,אוחז בידי.
"את הדבר הכי טוב שקרה לי"אמר
הוא קירב את שפתיו לשפתיי,הרגשתי שהלב שלי עומד לצאת מהמקום.
"אתה עומד להתחתן בראד"אמרתי
"לא אכפת לי"אמר
אך בדיוק כשהרגשתי את שפתיו על שפתיי,צלצול הפלאפון שלו קטע את הנשיקה המיוחלת.
הוא הסתכל עליי נאנח,מוציא את הפלאפון מכיסו.
"זאת מוניקה"אמר ואני נאנחתי
"תענה לה"אמרתי
"שגב.."החל לומר
"תענה לה בראד."אמרתי והוא לחץ על ענה
"הלו?"ענה לשיחה
"חכי רגע"אמר לי והסתובב
"כן בייב?"שאל
לקחתי את התיק שלי שהיה על הספסל,מסתכלת עליו לרגע ונושמת עמוק,מתחילה ללכת לכיוון ביתי.

"לין?"שאלתי נכנסת הביתה
"שגב!הוא רוצה שניפגש!!"לין צעקה מהספה
"מה?"שאלתי מתיישבת לידה
"הוא ביקש שניפגש!"אמרה מחייכת
"ואת רוצה?"שאלתי
"בטח שכן,אבל זה מפחיד לא?"שאלה
"מה אכפת לך,תלכי"אמרתי
"את חושבת?"שאלה
"ברור,לא תהיה לך עוד הזדמנות"אמרתי
"קדימה תרשמי לו שכן"הוספתי
"אוקי"אמרה מקלידה כשאני מחייכת חיוך רחב,לפחות היא מאושרת.

~תגיבו מה דעתכם:)
שיהיה לנו סופש נעים~
*בכל פעם שיש רווח בין השורות זה מעבר זמן*