“תני עוד מבט אחד” – פרק ראשון

פרק 1 – אחותי הקטנה

הלכתי ברחובות תל אביב, חצאיתי נגררה במעט על הרצפה, קצוותיה התלכלכו מהמדרכה המזוהמת.
לא הבנתי מדוע הוריי החליטו לעבור למקום כה מזוהם כמו דרום
תל-אביב, אך הנחתי שיש להם סיבות משלהם. שיקולים של הורים זה מחוץ לתחום.
לאחר עוד כמה דקות של הליכה כושלת, כשהחצאית נשחקת תחת רגליי, הגעתי לבניין המעופש בו אני ומשפחתי גרים. בניין דהוי, אולי מעט שרוף, אך בכל זאת, בניין.
העיקר שאנחנו ישנים תחת קורת גג.
נכנסתי אל תוך הבניין ועליתי במדרגות, ידיי אוחזות בחציאתי ומרימות אותה במעט, כך שלא אכשול ואפול בגלל שוליי החצאית.
לאחר כשתי קומות, נעמדתי מול דלת ביתי.
'כאן גרים בכיף, משפחת אברהם'.
הוצאתי את המפתח מתיק בית הספר שלי והכנסתי אותו אל המנעול, סובבתי את המפתח פעמיים ופתחתי את הדלת. הוצאתי את המפתח מהמנעול והחזרתי לתיקי.
"טליה!" אחותי הקטנה, חן, קפצה מיד מהכיסא-נוח ונעמדה מולי.
"כן, חן?" שאלתי אותה והנחתי את תיקי על המזנון.
"אני צריכה שתחפי עליי." אמרה. שתינו התחלנו ללכת לכיוון חדרנו.
"איפה ניתאי?" שאלתי ונכנסתי לחדר, היא נכנסה אחריי ונעלה את הדלת.
"הלך עם חברים שלו, אין לי מושג לאן." חן משכה בכתפיה. הנהנתי וחייכתי חיוך רגוע. ניתאי כבר ילד גדול, הוא יכול לשמור על עצמו.
"אביגיל אצל חברה." היא הקדימה אותי. צחקתי והנהנתי. חן הייתה בת חמש עשרה, אבל התנהגה כמו בת עשר.
"אז כמו שאמרתי, אני צריכה שתחפי עליי." חזרה על דבריה, עיניה הכחולות מביטות בי בתחינה.
"במה מדובר?" הרמתי גבה והתיישבתי על המיטה שלי. חן תמיד הייתה בעייתית ותמיד תהיה. זה מה שמיוחד בה.
"אני… רוצה לצאת עם חברים." אמרה בחשש, מבטה מתרוצץ אנא ואנא.
ידעתי שהיא משקרת.
"חברים, או חבר?" שאלתי בלחש.
אמא ואבא תמיד היו אוסרים על בנות המשפחה להפגש עם בנים.
"חבר." היא הודתה ולחייה נצבעו בסומק עז. שתינו ידענו שחן הסתבכה.
"חילוני." הוסיפה וכיסתה את פניה בעזרת ידיה הקטנות. הנחתי את ידיי על ידיה והורדתי אותן בעדינות מפניה.
"מי זה?" שאלתי, היא התיישבה לצידי.
"את לא מכירה. פגשתי אותו כשהלכתי עם חברות לעזריאלי." חייכה בחלומנות.
חן הייתה נערה בעלת שיער שחור וחלק, עיניה כחולות-כחולות, ושפתיה אדמדמות. למרות שגופה היה מכוסה מכף רגל ועד ראש, הבנים לא חדלו להתחיל איתה ולחזר אחריה.
"אני אחפה עלייך." חייכתי לעברה חיוך חם. בתור אחותה הגדולה, זאת חובתי.
"את גדולה!" צחקקה ועטפה אותי בעזרת ידיה, מוחצת אותי אליה.
"הכל בשביל אחותי הקטנה." נשקתי למצחה לאחר שהשתחררתי מחיבוקה.