צללים- פרק 14: כוח גדול, אחריות גדולה

פרק 14: כוח גדול, אחריות גדולה
נ.מ ג'ייק
כאב הראש רק גבר וגבר בכל פעם שניסיתי לפקוח את העיניים, ידיי רעדו אך עיניי עדיין היו סגורות
דמיינתי את כל מה שקרה לי בימים האחרונים מהנשיכה ועד הבריחה מהבית, גילוי כוחותיי, הכול!
הלוואי וכל זה לא היה קורה
"איפה אני?" שאלתי חלושות והצלחתי לפקוח את עיניי, ישבתי בתוך תא כאשר קאלי יושבת ממול התא וצופה בי. "התעוררת? יפה לך, אתה חוזר לישון עכשיו הכוח שלך חזק מדיי בכדי שתמשיך להיות ער." היא אמרה והוציאה מהתיק שלה חץ, היא כיוונה אותו לעברי כמו לוח חיצים וזרקה החץ ננעץ בכתפי ונרדמתי שוב
פלשבקים הכו בזיכרונותיי, הייתה הרגשה של דה זוו' אבל המקרה לא קרה לי מעולם וגם מעולם לא חלמתי על המקרה הזה, הייתי באמצע הרחוב כאשר מולי רכב הפוך יוצא משם יצור
"קרצ'ר" אני אומר,
"זה הזמן שלך ליפול." הוא אומר חלושות וטפריו נשלפים ראשו הסתובב 360 מעלות ופניו הפעם היו חיוורים ועיניו שחורות משחור, הוא נוהם לכיווני ורץ אני רץ גם לכיוונו ללא פחד אבל אז הוא שורט אותי עם טפריו מעיף אותי על הרכב, אני נאנק ואז קרצ'ר מתחיל להכות את פניי במהירות ובחוזקה יכולתי להרגיש באמת את הכאב שהאדם הרגיש, ואז גייל טוני מופיעים מולו הם יוצרים מין הבזק אור מידיהם וההבזק פוגע בקרצ'ר
"עכשיו!" צועק לעברי טוני ואני שובר לקרצ'ר את המפרקת,
"לא…" הוא אומר אבל אז הוא נחת על הרצפה בעודו שהוא עדיין חי, רק משותק. אנחנו לקחנו אותו לכלא השמור ביותר וכלאנו אותו שם, לנצח.
ג'ייק מהעבר הביט בי,
"ככה אנחנו הבסנו אותו. אני הוא אריק ואני הדור הקודם ממך. במשך דורות שלמים היו 3 נערים שהיו נועדים להביס את קרצ'ר ולהחזירו לכלא. אותם דורות הם כפילים שלך, של טוני, ושל גייל. היעוד שלכם הוא להביס את קרצ'ר, ואני אאחל לכם הצלחה רבה" הוא אמר ונעלם.

"חכה!" הרמתי את קולי ועיניי נפקחו, עדיין הייתי בתא קאלי עדיין הביטה בי בתא
"אז יצרת קשר עם אריק.. יפה! אני חייבת להודות אהבתי!" היא חייכה,
"בגלל זה אני יכולתי לשנות חזרה את בת' לבת אדם. אני גם חצי ערפד." אמרתי,
"עכשיו שאתה יודע, נאלץ להרוג אותך" היא חייכה ושלפה פגיון ממתכת מעורבת עם שבבי עץ.
"הייתי חייב להיזכר?" שאלתי את עצמי,
"היא צחקה צחוק מרושע וזרקה את הפגיון לעבר ליבי הפגיון נעצר באוויר והצלחתי איכשהו לשבור אותו לשתיים ולהחליף את מקומי למחוץ לתא, ואת המקום של בת' אל תוך התא
"לא!!" היא צעקה,
"איך?.." שאלתי והבטתי בידיי,
"חייב לזוז!" חייכתי לעברה וטרקתי את הדלת שלא ישמעו אותה. יצאתי מבית הכלא ופתחתי את הדלת החוצה, הכול היה שחור עם צללים של סגול,
"באמת חשבת שניתן לך לברוח?" שמעתי את קולו של קרצ'ר,
"אתה בעולם המתים.." הוא חייך והצליח לשלוט על גופי, דיאנה הביטה מהצד וצחקה.
"ואין דרך לצאת או להיכנס לפה!" הוא צעק וחייך.