כי לא נשאר דבר – פרק 4

פרק 4 –

– ״בן בוזגלו.״ המורה לאנגלית הקריאה שמות בכיתה.
ישבתי ליד החלון, לבד. הילד שיושב לידי לא הגיע היום.
– ״אבישג ביטון.״ המורה אמרה והסתכלה לחפש איפה אני יושבת.
״אני כאן המורה.״ נופפתי לה בידיים אחרי שתי דקות של חיפושים, הכיתה צחקה.
היא גלגלה עיניים וחזרה לקרוא שמות. המחשבות שלי היו רחוקות מללמוד עכשיו אנגלית… ובטח שמהפוזות של המורה.
כאבה לי הבטן וגם הראש חזק, הרגשתי שאני עוד רגע מתמוטטת. הוצאתי דף מהמחברת ומרקר מהקלמר וסתם ציירתי, היה משעמם. אם רק שירן הייתה לומדת איתי, זה היה הרבה יותר טוב.
– ״אבישג!״ פתאום שמעתי את המורה צורחת, מה היא רוצה ?
הרמתי אליה את הראש ועשיתי לה פרצוף של – מה רצית ?
– ״תתחילי לקרוא את הטקסט בעמוד שלוש, אני רוצה לשמוע את הקריאה שלך.״ אמרה.
״המורה אין לי ראש לזה עכשיו.״ אמרתי וסגרתי את המרקר, בשביל זה היא עוצרת יצירת אמנות ?
– ״אין דבר כזה, תתחילי לקרוא.״ חזרה על עצמה.
פתחתי את עמוד שלוש בספר וראיתי טקסט באורך החיים שלי.
התחלתי לקרוא את שתי השורות הראשונות ועשיתי את עצמי ממש גרועה כדי שתעביר למישהו אחר לקרוא, באמת שאין לי ראש לזה עכשיו.
– ״את חייבת לשפר את הקריאה אם את רוצה לעשות חמש יחידות.״ היא קטעה אותי.
– ״שובל תמשיכי.״ העבירה את זה למישהו אחר, ברוך ה'.
שמתי את הידיים על השולחן ואת הראש עליהן, ואז… אור עלה לי במחשבה.
מה הוא עושה עכשיו ? לחשוב עליי בטוח שלא. בטח המפקד שלו נותן לו לעשות שכיבות שמיכה או משהו, והוא מתבאס שהוא לא הלך להיות ג'ובניק…
– ״אבישג!״ שמעתי עוד צרחה של המורה, ואיי לא נמאס לה ?
״מה עכשיו ?״ הרמתי את הראש מהשולחן והסתכלתי עליה, היא הייתה באמצע כתיבה על הלוח.
– ״תתחילי להעתיק.״ אמרה.
פתחתי את המחברת ועשיתי את עצמי כותבת, באמת שאין לי כוח לזוז.
ואז, בשעה טובה, היה צלצול. ארגנתי את התיק שלי מהר ויצאתי מהכיתה לכיוון הקפיטריה, יש לי דודא לקולה.
– ״מה איתך ?״ שיר חייכה אליי ושאלה, לא סובלת אותה.
הילדה הכי רכלנית ומגעילה בכל בית ספר.
״הכל טוב.״ חייכתי חיוך צבוע והתקדמתי לשירן שעמדה ממול.
– ״שונאת את הילדה הזאת.״ היא אמרה כשהגעתי אליה ונתתי לה חיבוק.
״מי ?״ שאלתי.
– ״נחשי.״ אמרה.
״שיר ?״
– ״גאונה שלי, גאה בך.״
״שמעי זה לא שהיא ממש מתה על שתינו.״ אמרתי.
״בסה"כ היא רוצה לדעת מה עם אור ולדווח לכל השאר.״
– ״אני מבינה שמאז שהם נפרדו היא לא ממש התגברה.״ שירן צחקה.
אז כן… שיר ואור היו ביחד, עוד הרבה הרבה לפני שהכרתי את אור. היה להם סוג של סטוץ שנמשך חודש בערך, וכשאור הכיר אותי הוא עזב אותה. מאז היא שומרת לי טינה, למרות שהיא משתדלת לא להראות את זה.
צחקתי והתקדמתי לעבר התור לקפיטריה, הייתי רעבה וצמאה, שירן בנתיים הלכה לתפוס לנו מקום באחד השולחנות.
– ״מה קורה שוגי ?״ טל שאל עם חיוך כשסוף סוף הגיע תורי.
״הכל טוב.״ חייכתי.
– ״איך אור ? כבר התגייס ?״ שאל.
״לפני שלושה שבועות בערך.״
– ״בשעה טובה.״ חייך.
– ״אז מה אפשר להביא לך ?״
״שניים קולה, טוסט וסוכרייה.״ אמרתי.
– ״באת רעבה היום אה ?״ חייך שוב.
״זאת שירן הדבה הזאת.״ צחקתי והוא אחריי.
אחרי שלוש דקות הוא הושיט לי את כל מה שביקשתי בשקית ושילמתי לו.
״תודה.״ חייכתי ולקחתי ממנו את השקית.
הלכתי למקום ששירן תפסה לנו והתיישבתי לידה, אחרי כמה דקות איתמר, רותם ורז התיישבו לידנו.
– ״שירן ישמנה תביאי חתיכה מהטוסט.״ איתמר אמר לה.
״תתחנן קודם.״ אמרה.
אוהבת את הילדה הזאת בסה"כ.
– ״לכיי עדיף כבר לקנות טוסט חדש.״ אמר.
– ״אז לך תקנה טוסט חדש.״ אמרה והמשיכה לאכול.
רז ורותם דיברו בניהם ואיתמר ושירן המשיכו להתווכח.
שגרה, מה לעשות ?
דפדפתי בתמונות באינסטגרם ואז קיבלתי הודעה, בהחלט שזה עשה לי את היום!
"מוסר יום טוב לאהובתי, אני אוהב אותך." קיבלתי את ההודעה ואחרי שניה עלתה גם תמונה של אור עם המדים כשהוא עומד ליד טנק ומחייך חיוך ענקי!
חתיך שלי…
"אהבה שלי, מתגעגעת אין סוף! תשמור על עצמך… אוהבת אותך המון ותחזור מהר!" כתבתי מהר לפני שהוא יתנתק לי ולא יראה את מה שכתבתי…
זו הודעה ראשונה שהוא כותב לי אחרי כמעט חודש של חוסר וודאות מוחלטת, לא ידעתי איפה הוא נמצא או מה הוא עושה או עם מי הוא נמצא בכלל… ידעתי שהוא בטירונות וזהו.
– "בשישי אני רואה אותך, לא יכול לחכות יותר." כתב והתנתק.
קראתי את השורה שוב, ושוב, ושוב, ושוב, ושוב. לא האמנתי שאני באמת קוראת את זה!!! הוא מגיע בדיוק כשייש לנו שנתיים, אני לא מאמינה!
"יש יש יש! לא יכולה לחכות." כתבתי וכבר היה דבוק לי חיוך ענקי על הפרצוף.
– ״מה קרה ?״ שירן שאלה אותי אחרי כמה שניות שראתה שמשהו לא כל כך רגיל אצלי.
הראתי לה את התמונה וההודעות וקפצתי משמחה, אני לא אתפלא אם כל הקפיטריה הסתכלה עליי.
– ״אמרתי כבר שאני חולה על אור ?״ היא אמרה והחזירה לי את האייפון.
״אמרת אמרת.״ אמרתי והמשכתי לחייך.
שלחתי צילום מסך ואת התמונה לאמא שלו… הוא הבן היחיד שלה אז היא מקדישה את כל כולה רק אליו… הכרתי אותה שבועיים אחרי שהכרנו, היא אישה מדהימה ויש לנו קשר באמת טוב.
– "אמן ואמן שיחזור בשלום. תודה רבה אבישגי. עשית לי את היום." כתבה.