מתחילים מחדש- פרק 47

נקודת מבט שקד:
"הייתם טובים, משוחררים." אמר מתן כשהאימון הסתיים.
הייתי עייף ומותש מהאימון הזה, זה היה אימון כפול. בעוד שבוע המשחק הראשון שלי, אני חייב להוכיח למתן ולכולם שאני טוב והמשחק הזה זה הצ'אנס שלי.
עבר חודש מאז אותו לילה ששי נעלמה, אותו לילה שבו הכל התפוצץ. כבר באותו לילה שי ואני נפרדנו, שי ומוראל ביחד והם מאושרים. והאמת, שגם אני מאושר לראות אותם ככה.
ומאז הדברים הם ממש לא כמו מה שהם היו בהתחלה. מוראל ואני חזרנו להיות החברים הכי טובים, ושי ואני ידידים טובים ממש כמו איך שהיינו בהתחלה.
את התקופה הזו אני בעיקר משקיע באימונים, אני חוזר הביתה בשעות מאוחרות ואין לי זמן לראות את כולם, ככה שגם אין לי זמן לאהבה אבל כשהיא תגיע היא תגיע.
ארזתי את כל הדברים שלי ויצאתי.
"יהלי, מה את עושה פה?" שאלתי בתדהמה כשראיתי את יהלי מחכה לי בחוץ.
"סתם… התחלתי לעשות הליכות." היא אמרה.
"פשש… יפה יהלולה." אמרתי ופערתי את שיערה.
"היי! אתה יודע שאני שונאת את זה." היא אמרה בעצבים מדומים.
בתקופה האחרונה יהלי ואני מאוד התקרבנו, בכל בוקר אנחנו הולכים יחד לבית הספר ואפילו נמצאים יחד בהפסקות, יהלי היא כמו…
"רצה לעשות משהו?" היא שאלה והעירה אותי ממחשבות.
"מה, אמרת משהו?" שאלתי.
"שאלתי אם אתה רוצה לעשות משהו." היא חזרה על דבריה.
"בטח, מה בא לך?" שאלתי.
"לא יודעת, אפשר לעשות מלא דברים." היא אמרה והשפילה מבט.
הדבר שאני אוהב ביהלי זה את הביישנות שלה, איך שהיא משחקת בצמיד שלה כשהיא לחוצה וכשהיא מובכת היא משפילה מבט.
"אולי פשוט סתם נעשה הליכה?" היא שאלה.
"סבבה." אמרתי וחייכתי.

נקודת מבט יהלי:
כל הדרך עברה בכיף, היינו רק שקד ואני דיברנו וצחקנו הרבה. ממש כיף לי איתו.
כל הדרך הרגשתי איך הבטן שלי מתחילה להתהפך, איך מתחיל להיות לי חם בכל הגוף למרות שבחוץ היה כל כך קר.
האמת שבתקופה האחרונה שקד ואני התקרבנו מאוד, אנחנו מבלים הרבה ביחד. כיף לי איתו הוא מצחיק אותי, הוא… הוא פשוט הוא, אותו שקד שאני אוהבת.
הבית החל להיראות כבר באופק.
"רוצה שנעשה תחרות עד לבית?" שאל שקד.
"תיזהר, אני אלופה בריצה." הזהרתי אותו.
"אויי, אני ממש מפחד." הוא אמר בפחד מזויף.
"טוב, אל תגיד שלא הזהרתי." אמרתי.
"מוכנה?" הוא שאל והנהנתי בראשי. ואז שנינו התחלנו לרוץ.
~
"ניצחתי!" צרחתי בגאווה כשניצחתי את שקד והגעתי לבית ראשונה.
"זה רק בגלל שאני עייף מהאימון, היה לי אימון כפול." אמר שקד בהתגוננות.
"תירוצים, תירוצים, תירוצים." אמרתי בגיחוך.
"ככה?" שאל שקד בקול פגוע.
"ככה." אמרתי וחייכתי.
"מה קרה, לא בכבוד שלך להפסיד לבת?" שאלתי בהתגרות.

נקודת מבט שקד:
אני לא מאמין שהפסדתי ליהלי בתחרות ריצה.
וואלה קטנה קטנה, אבל רצה במהירות כמו טיל.
"מה את אומרת שנקבע מועד חדש לתחרות, אבל לא ביום שיש לי אימון, ואז באמת נראה מי האלוף האמיתי." הצעתי והצבעתי על עצמי.
"אלופה." היא תיקנה אותי.
"ודווקא מתאים לי. סגרנו." היא אמרה ולחצנו ידיים.
~
הגענו הביתה, כולם ישבו בסלון וצפו בטלוויזיה, חוץ משי, היא בטח במקלחת כמו שאני מכיר אותה.
התיישבתי לידם וצפיתי בטלוויזיה.
"טוב, אני עולה לראות אם סיימה עם המקלחת, אני חייבת מקלחת." אמרה יהלי.
"מה קורה אחי?" שאל מוראל.
"הכל טוב, לא מתלונן עד עכשיו." עניתי.
"תקשיב אני רוצה לשאול אותך משהו." אמרתי.
"נו מה, שאל אחי." הוא אמר.
"בארבע עיניים." אמרתי. מוראל ואני קמנו ממקומנו ויצאנו לחצר.
~
"אז מה רצית לשאול שלא יכולת לשאול אותי בבית?" שאל מוראל.
"תגיד, אבל תענה לי בכנות." אמרתי.
"נו מה, אתה מלחיץ אותי." אמר מוראל.
"איך, איך הבנת שאתה מאוהב בשי?" שאלתי.
"אממ… תשמע זה," הוא התחיל לגמגם.
"זה בסדר, כבר עברתי הלאה." אמרתי בכנות.
"איך הבנתי שאני אוהב אותה, אתה יודע, כל היום לא הפסקתי לחשוב עלייה, דאגתי לה, חיכיתי לרגע שנהיה רק אנחנו לבד, דברים כאלה אתה יודע." הוא אמר.
לפי הדברים שמוראל אמר, יכול שאני… לא, לא אין מצב, לא יכול להיות!
"למה שאלת?" שאל מוראל.
"סתם, באמת." אמרתי בהתחמקות.
"אין דבר כזה סתם, נו דבר." הוא לחץ עליי.
"אני חושב שאני, שאני מתחיל להתאהב ביהלי." אמרתי בכנות.
הגיע הזמן באמת, הילדה חולה עליך." אמר מוראל והכה אותי בכתף.
"וואלה?" שאלתי בפליאה.
"וואלה וואלה. נו מה אתה לא רואה איך היא מסמיקה לידך?" הוא שאל.
האמת, שלא שמתי לב לזה אף פעם, כל הזמן חשבתי שמה שיש בינינו זו רק ידידות.
"נו יאללה, לך דבר איתה כבר." אמר מוראל ודחף אותי לכיוון הבית.
~
עליתי במדרגות, כל הדרך למעלה חשבתי על השיחה שלי עם מוראל. הייתכן התאהבתי ביהלי?
ברור שאני מרגיש דברים ליהלי, אפילו המון דברים.
אני חייב לדבר איתה.
עמדתי מול הדלת של החדר של רומי ויהלי, האמת לא ידעתי מה לעשות עם עצמי באותו רגע. לדפוק, או לא לדפוק?
בסוף החלטתי לדפוק על הדלת.
דפקתי כמה דפיקות על הדלת ופתחתי אותה במעט.
"היי, אפשר להיכנס?" שאלתי את יהלי, שישבה על מיטתה כשלבשה פיג'מה קצרצרה וסירקה את שיערה הארוך.

נקודת מבט יהלי:
ישבתי על מיטתי וסירקתי את שיערי הארוך כשלפתע שמעתי דפיקה על הדלת, הדלת החלה להיפתח קצת, הסטתי את מבטי לכיוון הדלת וראיתי את שקד.
"היי, אפשר להיכנס?" הוא שאל.
"ברור." אמרתי וחייכתי.
שקד נכנס לחדרי והתיישב בקצה מיטתי, אף אחד מאיתנו לא דיבר.
"היה לי כיף היום." אמרתי לאחר כמה דקות של שקט.
"גם לי." הוא אמר וחייך.
"אני מצטער." לפתע שקד אמר.
"מצטער על מה?" שאלתי בפליאה.
"מצטער שהייתי אידיוט, שהייתי עיוור." הוא אמר.
"על מה אתה מדבר שקד?" שאלתי בדאגה.
"אני כל כך מצטער שלא ראיתי את זה קודם." הוא אמר. ואז פתאום לפני שהבנתי מה קורה שקד החל להתקרב אליי ותוך זמן קצר שפתינו התאחדו זו עם זו, ואז זה קרה הנשיקה המושלמת.
"כמה זמן חיכיתי לרגע הזה." מלמלתי אחרי שהתנתקנו מהנשיקה ומצחנו היו קרובים. והבטנו אחד בשנייה וחייכנו.
"אני אוהב אותך יהלי ממן." הוא אמר.
ואני באותו רגע הרגשתי בעננים, כל כך הרבה זמן חיכיתי לרגע הזה, חלמתי על הרגע הזה והינה הוא הגיע.
אז מי אמר שחלומות לא מתגשמים.
"גם אני אוהבת אותך." אמרתי וחייכתי.