זה לא נגמר בנשיכה – פרק 1

הברכיים שלי משופשפות וגופי פצוע מכל עבריו, הכנפיים נתקלות בעצים והכפות רגלי נשרטות בעודי רצה יחפה על אדמת היער.
"למה אתה רודף אחרי, אני לא עשיתי כלום!" זו לא הפעם הראשונה שהיא נקלעת למרדף בני אדם לאחר שיצאה מן השדה המוגן.
"את עושה מעצם קיומך" האדם שרדף אחריה אחז בידו יתד עץ, עוד סטראוטיפ ישן.
היתרון היה הידי אני מהירה יותר ומכירה את היער יותר טוב. אני פונה ימינה במעגל העצים ורואה כמה עשרות מטרים מולי את שדה הכוח, כל צעד שלי הוא מתקרב אליי עוד סנטימטר. הכנפיים מכבידות עליי. אני כבר נמצאת צד משדה הכוח, והוא תופס בכנפי אבל אני כבר בפנים והוא נעלם כמאה מטרים קדימה ממני.
ניסיתי להתחבא בעץ מאחוריי המועדון, אבל היה מאוחר מידי כבר הבחינו בהעדרי, אנה צעדה היישר אליי.
"כמה פעמים תקרבי בני אדם לשדה הכוח עד שתביני שזה מסוכן? את יודעת מה יקרה כשדסטין יגלה" אנה אספה את שיערה החום בקוקו גבוה מה שהבליט את תווי פניה החדים. שנאתי שהיא עושה את זה היא נראתה הרבה יותר סמכותית כשהיא עושה את זה והיא לא.
"דסטין לא יגלה אם לא תגידי לא ואני מניחה שכן אמרת לו כי את פשוט נהנת להלשין עליי" כעסתי עליה אבל ידעתי שגם אם היא לא תגלה לו הפצעים שעל גופי יגלו לו.
"את לא תצליחי להסתיר ממני כלום גם אם את רוצה וגם אם לא" דסטין נגע בכתפיו ובגופי חלף רעד.
"היי דסטין" אנה התעסקה עם תלתליה והציבה על פניה מבט מפלרטט. כולם ידעו שהיא מאוהבת בדסטין אבל דסטין רוצה אותי והוא לא יקבל.
"למה את חושבת שאת יכולה לעשות מה שאת רוצה?" עד כמה שאני לא אוהבת את דסטין אני עוד פחות אוהבת אותו כשהוא כועס.
"אני רק יצאתי קצת לנשום אני לא ראיתי אותו עד שירדתי מהעץ" אנה גלגלה את עיניה.
"זה מה שאת אומרת כל פעם, וכל פעם את נמצאת צעד אחד ממוות" הסתובבתי אליו ונעצתי בו את עיני. עם עיני התכלת שלו הוא חושב שכל אחת תיפול בקסמיו לא אני.
"אבל אני פה נכון?" הוא בהה בי בבלבול, התעשת על עצמו והגיב על דברי.
"אבל את צריכה להקשיב לחוקים כדי שזה ישאר ככה!" בתוך תוכי גלגלתי עיניים. ברור שהוא רוצה שאני אקשיב לחוקים!, כי אלה החוקים שהוא קבע.
"אתה אולי חושב שאתה שולט עליי, אבל אתה פשוט לא!" הבטתי בעיניו מלאה כעס, והוא בתגובה חשף את ניביו. עפתי משם.