מלאך המוות-פרק ארבע וחמש(אשמח לביקורת)

פרק ארבע-מלאך שמלאך

"שם יפה, מתאים למלאך"אמרתי וחייכתי אליו חיוך מזויף נתתי לו להרגיש שאני מתעניינת במשהו אחר ולא בנבואה הזאת שאמר לי שקיימת ולא אמר לי על מה היא.
וחשוב מזה הוא אמר שהנבואה גם קשורה אלינו באיזשהו אופן,אליי היא קשורה בכל אופן ואני רוצה לגלות על מה היא ועכשיו.
"אין מצב"אמר ג´ונתן ונד בראשו:"אני לא הולך לגלות לך שום דבר עד שיגיע הזמן המתאים"
"אתה יודע אני לא מכירה אותך הרבה זמן אבל אתה מאוד מעצבן אותי"
"טוב כנראה שיש לך את כל הזמן שבעולם להכיר אותי ואל תדאגי זה הדדי" אמר והפנה את גבו והתחיל ללכת לכיוון הכיסא שעליו ישב.
ואני גיגלתי לו עיניים על משמע דבריו.
"מה אמרנו על הגילגול עיניים הזה"אמר כאשר הסתובב והתיישב בכיסאו.
גלימתו השחורה הארוכה השתפלה סביבו ופניו נראו משועשעים.
טוב תשמעי מלאני אני הולך יש לך בגדים בארון שם"אמר והצביע על ארון קטן שניצב משמאל המיטה שלי.
"את מוזמנת להחליף את הבגדים המזעזעים שלך בכל זמן שתרצי"אמר והעיווה את פרצופו.
"אתה לא אמיתי"אמרתי והסתכלתי על בגדיי היקרים שיוצרו במיוחד בשבילי.
"}למען האמת אני ממש כאן ומדבר איתך אז אני חושב שאני אמיתי למדיי"אמר בחיוך יהיר,גדול.
"לא התכוונתי לזה התכוונתי לזה שקראת לבגדים שלי מזעזעים"
זה אוליי נשמע קטנוני אבל היי כל בחורה והחולשות שלה.
"אמרתי את האמת ותאמיני לי היית צריכה אותה"אמר ויצא מהדלת.
"מלאך שמלאך"מלמלתי לאחר שיצא:"אולי יותר שטן"
התיישבתי על המיטה והתבוננתי בחדר.
הייתה בו שידה קטנה וארון פרט לזה לא היה כמעט כלום.
אבל לא הבנתי דבר אחד שירותים ומקלחת אין מה למלאכים וה"אסירים" אין צרכים.
"למען האמת לא"
שמעתי קול בתוך ראשי קול שלא היה שלי.
"לא אני מתחילה להשתגע"מלמלתי.
"את לא משתגעת זה אני ג´ונתן"
אמר הקול.
וברגע שאמר זאת פי נפער בתדהמה.
הוא יכול לרפאות.
הוא יכול לקרוא מחשבות
והוא יכול לדבר בטלפתיה.
זה כבר נהיה מפחיד ומטריד ומכעיס.
"אין לך מה לכעוס זה בסך הכל התפקיד שלי"
אמר ג´ונתן.
אהה ותוסיפו גם לרשימה שהוא מרגיש גם את הרגשות שלי.
"תצא לי מהראש כבר"אמרתי בכעס.
וממנו לא נשמע תגובה.
ניערתי את ראשי וקמתי מן המיטה אל הארון.
ופתחתי את הארון בסקרנות לראות אילו בגדים שמו לי.
צרחתי……..

פרק חמש-מעשה קסמים
"מה קרה"שאל ג´ונתן שנכנס במהירות מתנשף.
הסתכלתי על הארון והוצאתי ממנו בגד.
"מה זה הדבר המזעזע הזה.?"שאלתי אותו והרחקתי ממני את הבגד בגועל.
זאת הייתה שמלה כזאת משנות השמונים מלאה כפתורים עם מחוך והרבה תחרה ונראתה כאילו הייתה מיועדת למשרתת.
הוא גיחך והסתכל על הבגד:"מה יש בה שהיא כל כך מזעזעת?"שאל ללא הבנה.
"תגיד כמה זמן לא ראית את העולם המודרני,כי אני חושבת שעם היית רואה אותו היית מבין למה השמלה הזאת מזעזעת כל כך."אמרתי וזרקתי את השמלה בגועל על הרצפה,והסתכלתי שוב אל תוך הארון,כל השמלות שם היו בסגנון של השמלה הזאת.
"אתה בטח צוחק עליי"מלמלתי
ונאנחתי אנחה כבדה,וטרקתי את דלת הארון והתיישבתי על הרצפה נשענת בגבי על הארון שלובת ידיי ומעוצבנת.
"את רצינית"שאל ג´ונתן מצחקק.
"אני נורא שמחה שאני מצחיקה אותך."אמרתי במרירות.
הוא הפסיק מייד לצחוק והסתכל עליי.
"אני דווקא חושב שהשמלה הזאת יפה,יותר מהבגדים המזעזעים שלך"אמר בניסיון לעודד אותי אך לצערו הוא לא הצליח,ורק עצבן אותי.
הסתכלתי עליו בפרצוף זועף.
"ואני חושב שהיא תהיה יפה עוד יותר עלייך"אמר.
נשפתי בבוז וצחקתי צחוק מריר.
"כן בטח"אמרתי לו.
הוא הסתכל עליי שנייה ואז ללמעלה ומלמל משהו באופן חרישי אבל בכל זאת שמעתי אותו:"אני לא מאמין שאני נותן לנבואה הזאת להתגשם."זה מה שהוא אמר.
אבל אני לא מבינה איך הנבואה קשורה לזה שאני ילבש את השמלה אוו לא.
"אוקיי,אל תלבשי את השמלה הזאת."אמר ונקש באצבעותיו והשמלה נעלמה.
"אבל…איך"שאלתי מבולבלת.
"זה לא משנה עכשיו"אמר.
הוא התקדם אליי והושיט את ידו אליי.
נרתעתי ממנו שהוא אחז בידי והוא כמובן הרגיש את זה אבל לא ייחס לזה חשיבות.
הוא הקים אותי בזריזות על רגליי ואמר:"עכשיו תחשבי על הבגדים שאת כן רוצה ללבוש ותפתחי את הארון."
"אתה רציני"שאלתי אותו בפליאה.
והוא הנהן הנהון קטן.
"אוקיי,נזרום עם השיגעון הזה."מלמלתי והנחתי את ידיי על דלתות הארון,ועצמתי את עיניי
חשבתי על כל הבגדים שיש לי בבית.
הפיג´מות,הסוודרים,השמלות,החצאיות,המכנסיים,החולצות,הז´קטים.
שהם כולם בארץ החיים בארון שלי בבית ובטח שלא כאן.
"טוב,על החיים ועל המ…."והפסקתי באמצע ופתחתי את עיניי.
ג´ונתן הסתכל עליי בשאלה ואני לא עניתי רק פתחתי בתנופה את דלתות הארון.
צווחתי מאושר.
כל הבגדים שלי כאן.
הסתובבתי במהירות אל ג´ונתן וחיבקתי אותו מאושר.
הוא לא נורא כל כך אחרי הכל.
"תודה"אמר והתחיל לצחוק ביחד איתי,שאנו עדיין מחובקים.
לבסוף שהפסקנו לצחוק הבנו באיזו סיטואציה אנחנו.
שנינו. מחובקים. ופנינו מאוד קרובים אחד אל השני.
באותו רגע הרגשתי משהו,אבל אני לא בטוחה מה.
לפתע ג´ונתן קירב את ראשו אל שלי עוד יותר,ושפתיו נגעו בשלי בעדינות,ואני החזרתי לו נשיקה כאישור.
לפתע ג´ונתן תפס אותי חזק יותר ונישק את שפתיי בתשוקה עזה.
ופתאום מבלי שום סיבה התנתק ממני במהירות כאילו פגע בו ברק.
הוא הסתכל עליי כמה שניות ואז התרחק ממניבמהירות אל הדלת.
ומבלי להגיד מילה נוספת יצא מן החדר.

ואני הסתכלתי עליו המומה לא הצלחתי להוציא הגה מפי.
פשוט עמדתי שם,ללא תזוזה.
לבסוף התיישבתי על המיטה ותפסתי את ראשי בידיי,וניסיתי לחשוב מה זה היה בדיוק.
ובכל פעם שחזרתי את הנשיקה המתוקה הזאת.
ואז הבנתי דבר אחד הרגש הזה שהרגשתי אל ג´ונתן היה אהבה.
אוי לא אני מתחילה להתאהב בו.
אני מתחילה להתאהב באדם שאמור לשמור עליי במשך שנים במקום הזה.
התחלתי להתאהב בסוהר שלי.