״אחרי הכול את שיר״ פרק רביעי- דור

״היי.״ שמעתי קול מאחוריי בעודי מחזירה את החוברת של השיעור הקודם ללוקר ומוציאה חוברת מדעים לקראת השיעור הבא.
הסתובבתי במהירות, זוכה במכה הגונה מהחוקר הפתוח שככול הנראה תשאיר לי סימן בשלל גוונים לאחר מכן,
״היי.״ החזרתי לנער בעל השיער השחור שהגניב לעברי מבטים בכול שעות היום, דור,
״איך השם?״ הוא שאל בחיוך וגומה נגלתה בצד ימין של פניו והשוותה לו מראה טהור ויפיפה,
״דולב.״ אמרתי וחייכתי גם.
החלנו מתקדמים לכיוון מעבדת הכימיה,
״דור.״ הוא אמר והביט בי במבט משועשע,
״אתה לא מפסיק לחייך.״ אמרתי וחייכתי גם אני,
״חשבתי עליך משהו מסויים,״ הוא התחיל להגיד, עדין מחייך,
״חשבתי שאת עשירה, מעצבנת, שתתעצבן על כול מילה שלי במקרה והיא לא מחמאה.״ הוא המיר והביט לכיווני.
הפעם היה תורי להשוות לפניי חיוך משועשע,
״ולמה חשבת ככה?״ שאלתי אותו,
״יש לך שתי אופציות, או את התשובה הארוכה או את התשובה הקצרה.״ הוא אמר והמחיש זאת בעזרת אצבעותיו,
״הקצרה.״ אמרתי במהירות מתנגדת בתוקף לשמוע הרבה דיבורים,
״את יושבת ליד אודל.״ הוא אמר והסתכל עליי במבט רציני,
״מה הבעיה עם אודל?״ שאלתי באיטיות מבטאת כול אות בנפרד,
״אודל היא…״ הוא החל להגיד, מחפש אחר המילים הנכונות,
״היא קצת ביצ'ית.״ הוא אמר לאחר מספר דקות של חשיבה ממושכת,
״היא קצת, לא יודע, לא מתחשבת, היא צריכה מחמאות, היא צריכה מישהו שיהיה לידה בכול שעות היום, שתבלה איתו, אך שכול עולמו יסתובב סביבה. אין גברים כאלה היום.״ הוא אמר לי ברצינות, מנסה לבסס מספר נימוקים על טענתו,
״היית איתה פעם שאתה מדבר ככה?״ שאלת אותו ישירות,
״היינו.״ הוא אמר,
״היה כיף בהתחלה, בהמשך היא הביתה תלותית וזה לא היה כיף, לאחר מכן, לכול מקום שהיינו הולכים הרגשתי שאני צלע ב', זה שתמיד מתלווה, הרגשתי שהיא רוצה אותי רק כדי שכולם יגידו ״דור סופר ואודל חדד ביחד״ ולא אהבתי את זה.״ הוא התוודה באמת,
״היא ככה עם כולם?״ שאלת אותו שעצרנו ליד הדלת,
״עם רוב הבנים, כולם בשבילה הם צלע ב', הכול זה חיצוניות בשבילה, אל תתחברי אליה. לטובתך!״ הוא אמר ונכנס לכיתה ובך סיים את השיחה האמיתית שערכנו.