מתחילים מחדש- פרק 45

נקודת מבט שי:
"ועכשיו תבעטי." אמר מוראל, הוא מנסה ללמד אותי לשחק כדורגל. האמת, לא יודעת למה בכלל הסכמתי.
"כשאמרתי לך לבעוט, לא התכוונתי שתבעטי לצדדים התכוונתי שתבעטי אליי." הוא אמר.
"זו לא אשמתי שאתה עומד עקום." אמרתי והנחתי את ידיי על מותניי. מוראל הביט בי וצחק.
"חיים שלי, תסתכלי איפה אני ואיפה הכדור, והאמת שאני עומד ממש מולך." הוא אמר.
"אז מקודם לא עמדת פה." אמרתי בהתגוננות.
"את חמודה שאת כועסת." הוא אמר וחיבק אותי מאחורה.
"אני לא כועסת." אמרתי בהתגוננות.
"כן, את כן." הוא אמר.
"טוב נו, אולי קצת." אמרתי.
"תראי חיים שלי, את יפה , את מוכשרת ואת עוד המון דברים, אבל עתיד בכדורגל אין לך." הוא אמר והתקרב אליי לנשק אותי אבל אני הרחקתי אותו ממני.
"מה?" הוא שאל בפליאה.
"לך תעמוד שם, אנחנו עוד נראה למי אין עתיד בכדורגל." אמרתי ושלחתי את מוראל לעמוד בשער.
"או, ככה אני אוהב אותך." הוא אמר ונשק לראשי.
"אתה אוהב אותי בכל מצב." אמרתי בהתחכמות.
"גם נכון." הוא אמר וחייך.
"טוב יאללה אני בועטת." אמרתי כשעמדתי מול מוראל.
"יאללה חיים שלי, את יכולה לעשות את זה." מוראל עודד אותי.
(אתן יכולות לשמוע על חלש)

נעמדתי מול מוראל כשהגיע הרגע בעטתי בכדור.
"יש!" צרחתי כשעשיתי גול. מוראל הרים אותי וסובב אותי באוויר.
"אני גאה בך נסיכה שלי." הוא אמר בזמן שהרים אותי.
"ואתה עוד אמרת שאין לי עתיד בכדורגל." אמרתי ונעצתי את אצבעי בחזהו.
"טוב, שחקנית כדורגל יפה שלי, עכשיו אנחנו נתרגל חטיפות." הוא אמר.
"חטיפות, מזה?" שאלתי בפליאה.
"את צריכה לחטוף לי את הכדור." הוא הסביר.
"כמה קשה זה כבר יכול להיות." אמרתי עד שבאמת הבנתי שקשה, אפילו קשה מאוד.
~
"נכנעת?" שאל מוראל תוך כדי שהוא רץ עם הכדור ואני אחריו.
"לא." אמרתי והמשכתי לרוץ ולנסות לחטוף את הכדור.
כדורגל, איזה משחק טיפשי למה דווקא ברגליים ולא בידיים, למה צריך לסבך כל דבר.
"ועכשיו, נכנעת?" שאל מוראל.
"לא,לא ולא." אמרתי והמשכתי לרוץ אחריו עד שהרגלי הצליחה לגעת בכדור ואז מוראל הצליח לקחת אותו שוב ואז רגלינו הסתבכו זו בזו מה שגרם לשנינו ליפול על הדשא.
שנינו נשכבנו על הדשא כשאני על הדשא ומוראל מעליי. הבטנו אחד בשנייה וחייכנו.
"רואה, בסוף כן הצלחתי." אמרתי.
"כן, הצלחת להפיל את שנינו על הדשא." הוא אמר בגיחוך ואני הבטתי בו בהרמת גבה.
"נסיכה שלי, כמו שכבר אמרתי קודם עתיד בכדורגל אין לך." הוא אמר.
"אז גם לך, אתה מורה גרוע." אמרתי בהתגרות.
"אני, מורה גרוע?" הוא שאל בפליאה והחל להתקרב אליי.
"כן אתה." אמרתי וחייכתי.
"זה לא שאני מורה גרוע זה פשוט שאת תלמידה גרועה." הוא אמר ואז לפני שהספקתי להגיב הוא נישק אותי.
"מוראל, שי ארוחת ער…" אמר דולב.
מוראל ואני התנתקנו מהנשיקה והסטנו את מבטינו לדולב.
"אנחנו כבר באים, יש לנו עוד כמה עניינים לפתור." אמר מוראל ודולב הלך והשאיר אותנו לבד.
"אז איזה עניינים יש לך לפתור?" שאלתי וחייכתי.
"אני, מורה גרוע?" הוא שאל בקול פגוע.
"כן, אתה. אולי אתה מורה גרוע, אבל אתה המורה הגרוע הכי חמוד בעולם." אמרתי.
"ואת התלמידה הכי גרועה אבל הכי יפה בעולם." הוא אמר.
"טוב העניינים נפתרו. יאללה בוא לאכול אני גוועת." התחננתי.
"האמת שעניינים ממש לא נפתרו, יש לי עוד משהו קטן שהייתי רוצה לפתור." הוא אמר.
"שהוא?" שאלתי.
"זה." הוא אמר ונישק אותי.
"זהו, עכשיו כל העניינים נפתרו." הוא אמר וחייך.
"יופי, אז פתרנו את העניינים. עכשיו בוא, אני רעבה." אמרתי ומשכתי את מוראל אחריי.
~
אחרי ארוחת הערב עשיתי מקלחת חמה, כמו שאני אוהבת. ישבתי על מיטתי וסירקתי את שיערי האדמוני ואז מוראל נכנס לחדרי והתיישב לידי על המיטה.
"יואו שוב חפפת עם השמפו הזה, אני פשוט מת מהריח שלו, מת." הוא צעק ונישק אותי בצוואר.
"די, מוראל זה מדגדג אותי." אמרתי וצחקתי.
"אני פשוט חולה על הריח שלך." הוא אמר ונתן לי נשיקות קטנות על הפנים עד שהוא הגיע לאזור הפה שלי ואז נסחפנו לנשיקה ארוכה וסוערת ומוראל תוך כדי ניסה להוריד לי את החולצה.
"מוראל…" מלמלתי. והוא לא ענה.
"מוראל…" אמרתי והרמתי את קולי במעט.
"מצטער." הוא אמר ועזב את חולצתי.
ואז נוצרה שתיקה, וניצלתי את השתיקה הזו בשביל לחשוב עם עצמי.
הרי אני אוהבת אותו והוא אותי ואנחנו ביחד לא מעט זמן…
"אני מוכנה." אמרתי וחייכתי אליו.
"מה?" הוא שאל בפליאה.
"אני מוכנה." חזרתי על דבריי.
"את רצינית?" מוראל שאל והביט בי וחייך הבטתי בו והנהנתי בראשי.
"שי, אם זה בגללי אז אני מוכן לחכות לך כמה זמן שצריך." הוא אמר.
"אני יודעת, ואני חושבת שהגיע הזמן." אמרתי וחייכתי אליו.
"שי, זה באמת בסדר. נחכה עוד קצת." אמר מוראל.
"מורי, אני באמת מוכנה ואני רוצה, אני אוהבת אותך." אמרתי וליטפתי את לחייו.
"את בטוחה?" הוא שאל.
"בטוחה." אמרתי ונישקתי אותו.
"אני אוהב אותך." הוא אמר לאחר שהתנתקנו מהנשיקה ופנינו עדיין קרובות.
ומיד אחרי הנשיקה נסחפנו לעוד נשיקה אבל סוערת יותר ומפה העניינים רק המשיכו להתחמם.
בכל הזמן הזה הבנתי משהו, מוראל הוא האחד שלי. אני אוהבת אותו כל כך אז למה לחכות עם זה יותר מידי.