״אחרי הכול את שיר״ פרק שלישי-לא להסתכל על דור

״בוקר טוב.״ שפרה באה והחלה לזמזם שיר שמח, מורידה ממני את השמיכה ותולה אותה על אדן חלון חדרי,
״לקום, יש לך לימודים.״ היא אמרה וחייכה אלי. פתחתי את עיני נחשפת אל אור השמש המסנוור ומכסה את פניי בידי,
״בוקר טוב.״ מלמלתי והצטנפתי בכרית הרכה והלבנה שלי,
״לקום!״ שפרה פקדה עלי והניחה את ידה בעדינות על פניי,
״קמתי, קמתי.״ אמרתי לה והתהפכתי למצב ישיבה, משפשפת את עייני שהיו מלאות בקורי שינה מהלילה.
צעדתי לכיוון דלת השירותים שהיתה בקצה חדרי, שפשפתי את פניי וצחצחתי את שיני.
הלכתי לחדרי ונטלתי חולצה אקראית מערימת החולצות שאני ושפרה סידרנו יום לפני, בחרתי בחולצה ורודה, שבצידה התנוסס סמל בית הספר. בנוסף, בחרתי בג׳ינס רחב ובהיר שלא היה יותר מדי מבליט אך עם כך היה עדין ותואם לאופי שלי.
סירקתי את שיערי החום והחלק ולקחת מהשידה הנמוכה גלוס שקוף, מורחת אותו בעדינות על פי, לאחר מכן מרחתי שכבת איילינר דקה וקצת מסקרה להבליט את עיני הדבש שלי.
״בוקר טוב.״מלמלתי חלושות למטבח הריק והרחב של ביתי.
צלחת עם חביתה וגבינה הונחה על השולחן ולידה פתק כחול,
״דולבי היקרה, יצאתי לסידורים, אחזור בצהרים, שפרה.״ היה כתוב על הפתק הקטן.
נאנחתי חלושות ובלעתי את הדמעות, מרגישה שוב את הלבד המובהק.

״בוקר טוב תלמידים.״ אמר המורה המזוקן והמבוגר,
״תלמידות.״ הוא המשיך בחיוך,
״אני המחנך שלכם, שמי יעקב, לימדתי כאן מדעים ברוב שנותיי כמורה ועכשיו אני מתחיל לחנך.״ אמר והתיישב בכיסאו, מסדר את הדפים שבולגנו כל שולחנו,
התיישבתי ליד ילדה בעלת שיער בהיר אסוף בקוקו רופף ומלאה בתכשיטים מוזהבים,
״היי.״ לחשתי לה והתיישבתי לידה,
״אודל.״ היא אמרה בחיוך וחיבקה אותי,
״דולב.״ אמרתי מסניפה את ריח הקרם הנעים שלה.
״אני אגיד לך משהו, נהיה חברות, נעשה כיף, נהנה ביחד, אבל תשאירי לי את דור.״ היא אמרה והסתכלה ימינה, לכיוון הילד בעל השיער החום והעיניים התכולות, שהסתכל הישר, אלי!