״אחרי הכול את שיר״ פרק שני-שינוי

״דולב,״ קול מוכר הקיץ אותי משנתי המוארכת,
״דולב ישנה!״ אמרתי בקול צרוד עקב השינה,
״דולב.״ שוב קרא הקול וכאן כבר מוחי החל לפעול ולהבין כי זהו אבי,
״אבא יום שבת היום למה לעזאזל אתה מעיר אותי?״ שאלתי, מנומנמת והזזתי את ראשי לצד השני, מכסה אותו בכרית.
״זה בקשר לבית הספר החדש.״ הוא אמר וגרם לליבי לנתר, למרות שחצי מגופי הרגיש משותק בתוך שניה התעוררתי והבטתי בשעון שהיה תלוי מעל שולחן הכתיבה שלי,
״מה?״ שאלתי את אבי בחיוך, למרות שהשעה הייתה שמונה וחצי,
״לבית הספר קוראים ״מקיף אורנים״, זה בית ספר גדול ומרווח, יש שם תלמידים ממצועים פלוס, לפי השמועות ששמעתי כמובן, הוא נמצא ליד רחוב ״גמליאל״ איפה שיריב גר, ליד ״הגלידרייה של משה״, יש?״ הוא שאל וחייך חיוך גדול,
״יש!״ צעקתי וחיבקתי אותו חיבוק חזק,
״קומי שפרה הכינה פנקייקים.״ הוא אמר ובנימה זו גרם לזה שהיום שלי נראה בהרבה יותר טוב.

״שלום.״ אמרתי לבחור שעמד עם השמלה הבהירה שעיצבתי בעצמי מספר שבועות קודם לכן,
״שלום.״ הוא חייך לעברי,
״חברה?״ שאלתי בעודי מנסה להעביר את פרטי השמלה דרך הברקוד למחשב,
״אחות.״ הוא אמר והפסיק עיסוקיו בפאלפון,
״השמלה הזאת זה לגזרה מסויימת מאוד, תגיד לאחותך שתמדודד את זה, יש לה עד יום ראשון הבא להחליף אותה.״ אמרתי והכנסתי את השמלה התכולה לשקית,
״תתחדש.״ אמרתי וחייכתי, מגישה לו את השקית ועוברת ללקוחה הבאה.
לאחר יום העבודה הארוך, הלכתי למסעדה שנמצאת ממול לחנות המותגים שלי,
״שלום.״ פניתי בחיוך אל הנער שעמד מאחוריי הדלפק,
״כן.״ הוא אמר בפרצוף נטול חיוך ונטל פתק מערימת הפתקים במד, מוכן לכתוב את הזמנתי,
״הארוחה היומית.״ אמרתי והוצאתי כסף מהארנק המוזהב שלי,
״שתיה?״ הוא שאל והביט בי,
״מים.״ אמרתי לו במתיקות והגשתי לו את השטר,
התישבתי בשולחן ממול לדלפק ופתחתי את פאלפונים, נחשפת למספר ההודעות ששלחו לי בני הבית, הראשונה הייתה משפרה, היא אמרה שהיא תכין לי הדברים למחר, ליום הראשון של הלימודים, השניה הייתה מאבא, שאמר שהוא יחזור מוקדם הערב כדי להגיד עוד מספר פרטים על בית הספר והשלישית הייתה מאימי, שאיחלה לי בהצלחה בלימודים ולא הוסיפה עוד.
זאת בהחלט הולכת להיות שנה מעניינת, החיים שלי הולכים לעלות שלב.