"אין לי את האומץ להגיד לך כמה שאני אוהב אותך" – פרק 19

נ.מ של אושר
ראיתי ליגת אלופות עם אבא שלי ועוד כמה חברים.
נגמרה מחצית ועליתי לשנייה לחדר.
ראיתי את נועם יושנת במיטה שלי.
חייכתי וכיסיתי אותה בשמיכת קיץ דקה.
נשקתי לראשה וירדתי למטה.
"כמה זמן עד שאתה בא ?" אביתר צעק עליי.
צחקתי.
התיישבתי בספה והמשכנו לראות את המשחק.
"נו נו תמסור נו" "יואו איזה עקום תבקיע כבר" "נו יבן זונה תמסור" "נו נו נו" התחלנו לצעוק על הטלויזיה.
"גוווול" צעקנו והתחלנו לקפוץ אחד על השני.
"איזה גול איזה גול איזה גול…" המשכנו לצעוק.
"תנו לישון!!!!" נועם צעקה מלמעלה.
צחקנו.
"לא מצחיק" היא צעקה שוב.
שוב צחקנו.
"אושר בוא לפה" היא צעקה.
"אופסי.." אמרתי ועליתי למעלה.
"אה בייב?" שאלתי אותה.
היא ישבה על הספה עם ידיים שלובות ופרצוף עצבני.
"פעם אחרונה שאתה צוחק עליי" היא קמה ונעשה בחזי אצבע מאשימה.
הנהנתי.
"תביאי נשיקה" אמרתי וקירבתי אותה אליי.
"לא רוצה אני כועסת עלייך" היא אמרה בקול רגוע שלא ממש העיד שהיא כועסת.
"את לא" צחקתי.
היא צחקה גם ונתנה לי נשיקה בלחי.
"זהו?" שאלתי עם פרצוף עצוב.
נישקתי אותה נשיקה אגרסיבית הרמתי ושמתי אותה על שידת המחשב.
"נו אתה מפסיד גולים אוש.." אביתר נכנס לחדר.
"סעמק דופקים קודםם" צעקתי עליו.
אביתר צחק ויצא מהחדר.
"ועכשיו" אמרתי וקירבתי אותה אליי "איפה היינו?" שאלתי ונישקתי אותה נשיקה אגרסיבית רצח.
אחת הנשיקות הכי טובות שלנו.
"בוא תמונה" היא אמרה ולקחה לי את הטלפון מהכיס.
היא צילמה תמונה שלנו מתנשקים.
תמונה נדירה היא רשמה 'שבוע טוב עם האחד שלי' .
הרמתי אותה ושמתי אותה על המיטה שלי.
"חכי פה" אמרתי וירדתי למטה.
"בואו שנייה חברה אני צריך עזרה" אמרתי והסברתי להם מה לעשות ומתי. והלכתי לחדר של שי.
"שי איפה הגיטרה שלי?" שאלתי.
"בחדר של אמא" היא אמרה.
"סבבה בואי אני צריך עזרה" אמרתי והיא באה אחרי.
הלכתי לחדר של אמא שלי וחיפשתי את הגיטרה.
"מה אתה מחפש?" שאלה.
"את הגיטרה הלבנה שלי" אמרתי.
"היא פה מתחת למיטה" היא אמרה והוציאה אותה ממתחת למיטה.
"תודה" אמרתי וחייכתי.
עליתי לחדר ואמרתי לשי שתיקח את הטלפון שלי ותצלם. ראיתי את נועם יושבת על המיטה.
"מה זה?" היא שאלה והצביעה על הגיטרה.
התיישבתי על המיטה וחייכתי.
(תשמעו את השיר נתן גושן – כל מה שיש לי)

"אני מרגיש אשם אם אני מתכסה כשקר לי
ואני קרוב ללא לשמוע שום דבר בכלל
ואני מתעקם בשביל נתיב שלא בחרתי
כדי להלחם להיות האיש שלא נפל

ואת חולמת על דברים שפעם הוא הבטיח
ומתעוררת במיטה שפעם הוא עזב
ואני מתפתה לחשוב שמישהו יצליח
לראות את הדברים כמו שצריך לראות עכשיו" הסתכלתי לה בעיניים ראיתי שעוד שנייה והיא בוכה..
מהתרגשות.. אני אוהב אותה.

"כי את, את כל מה שיש לי, את
כי את, את כל מה שיש לי, את

וקצת שקט מדי אולי תדליקי את הרדיו
אולי נקשיב לעוד זמר שתכף נעלם
ואת תגידי שהבנת בדיוק מה שקרה לו
הוא יעשה הכל רק שנזכור שהוא קיים

אל תסתכלי עלי כאילו יש לך מה לומר לי
ותנצחי אותי עם החיוך הזה שלך
אנ'לא רוצה לחשוב שאת יודעת כמה רע לי
אני הייתי פה הרבה לפני שהוא הלך

כי את, את כל מה שיש לי, את
כי את, את כל מה שיש לי, את

השמש לא תרד עד שיחליטו השמיים
ואני לא זז מפה עד שהיום הזה נגמר
תמיד אפשר לצעוק עד שנופלים מהרגליים
אולי נאהב היום ונתעסק בזה מחר

כי את, את כל מה שיש לי, את
כי את, את כל מה שיש לי, את"
סיימתי לשיר ושמתי את הגיטרה בצד.
היא קפצה עליי בחיבוק ענקי ונשברה.
היא בכתה.
התנתקתי ממנה והסתכלתי עלייה.
"כי את.. את כל מה שיש לו, את" החברה התחילו לשיר בדיוק מתי שאמרתי להם.
היא הסתכלה לכיוון הדלת וראתה את כולם ואת שי עם המצלמה.
היא חייכה תפסה לי את הפנים עם הידיים שלה ונישקה אותה וואחד נשיקה.
יווארדי לא ידעתי שהיא יודעת לנשק ככה.
התנתקנו אחרי כמה דקות מתנשפים קצת.
"אני אוהב אותך" לחשתי לה.
"אני אוהבת אותך" היא לחשה בחיוך.
חייכתי חזרה.
שי עצרה את הסרטון וחייכה.
ואני? אני חיבקתי את נועם הכי חזק שיש.. ולא הסכמתי לעזוב.

תגובות ממשיכה אולי עוד היום…