צללים- פרק 6

פרק 6: להיות אומגה
נ.מ ג'ייק
"תודה שהצלת אותי" אמרתי בעודנו הולכים בתוך היער, גייל לא דיבר הרבה מהמקרה עם האנשים האלה הוא רק הביט בעצים ובדרך שבה הלכנו,
"זה הקטע של האלפא, להציל את הלהקה שלו." היא אמרה ומשכה בכתפיה,
"אבל הוא לא חלק מהלהקה שלך" סיננן גייל בין מילותיה,
"מה זאת אומרת להקה?" שאלתי אבל וונדה רק הביטה בגייל בכעס,
"אני נשכתי אותו, הוא מהלהקה שלי." אמר גייל ונעצר, הוא סיבב את מבטו וסוף סוף הביט בנו,
"מה אתה אומר בעצם?" היא שאלה והניחה את ידה על מותניה,
"לא היית צריכה להציל אותנו, הייתי מסתדר." אמר גייל בכעס,
"לא אתה לא, הוא היה מת עוד כמה שניות ספורות ואתה היית בצינוק של הציידים מנסה לחיות!" היא הרימה את קולה,
"אני האלפא שלך! תזכור את זה!" היא אמרה וקימטה את מצחה בכעס,
"תקשיבי לי עכשיו, הוא באחריותי המלאה, לא באחריות שלך!" הוא צעק,
"חתיכת חרא, זה בגלל שלא נשכתי אותך?" היא שאלה בכעס, כבר הייתי מבולבל. היא נשכה אותו בעבר והוא השתנה לבטא אז למה היא אמרה שזה בגלל שהיא לא נשכה אותו? העדפתי להשאיר את השאלה הזאת לאחר כך, הוא חשף שיניים ועיניו השתנו לצהובות זוהרות, הציפורניים שלו התארכו לטפרים והוא נהם לכיוונה, אוזניו התמתחו לאוזניים של אלפים והוא הביט בה בזעם.
"אתה קורא עליי תיגר?!" היא צעקה ועיניה השתנו לאדומות מיד היא זינקה לאוויר והשתנה לזאבה האפורה עם טפרים צהובים שיניה נחשפו והיא נהמה לכיוון גייל,
"אוי לא." אמרתי והבטתי בזה מהצד, גייל רץ לכיוונה והיא לכיוונו הם זינקו אחד לעבר השני והקרב החל,
היא שרטה אותו עם טפריה והוא נהדף לאחור כאשר שלושה שריטות חתכו את חזהו, היא רצה לעברו והוא שרט אותה עם טפריה, לא נראה כאילו זה עשה לה משהו, היא שרטה את פניו ודחפה אותו לכיוון העץ, היא רצה לעברו ועמדה לסיים עם זה, כך זה לפחות נראה אבל היא נעצרה באמצע הדרך ונגעה בחזה שלו מיד הוא השתנה חזרה לאדם וכך גם היא.
"אני לא רוצה להילחם באחי. זו לא המטרה שלשמה אנחנו הופכים יותר בני אדם לאנשי זאב. אנחנו נמצא אלפא שישנה אותך אני מבטיחה, אבל זו לא תהיה אני." היא אמרה והמשיכה לצעוד כאילו דבר לא קרה. בזמן שהוא שוכב ונאנח.
"בוא" אמרתי לו ועזרתי לו לקום, השלושה שריטות שלו נעלמו כאילו דבר מזה לא קרה.
"אז מה כל הסיפור על הנשיכה?" שאלתי,
"סיפור מסובך מדיי מכדי לספר לך" אמר והמשיך לצעוד אחרי וונדה,
"אני רוצה לדעת, יש לי זמן!" אמרתי,
"אוקי, אם אלפא נושך בטא אז הוא משתנה לזאב מסוג 'אומגה' זאב בעל יכולות חזקות הרבה יותר מאלפא." הוא אמר,
"אז למה וונדה לא רוצה לשנות אותך לאומגה?" שאלתי,
"בגלל שוונדה היא זו שנשכה אותי בפעם הראשונה והפכה אותי לבטא, היא עדיין לא בטוחה במאה אחוז שאם היא תינשך אותי אז אני אשתנה לאומגה." הוא אמר,
"למה לא?" שאלתי והבטתי בפניו,
"כי זה יותר סיפור מאשר אמת, אף אחד בחיים לא ראה אומגה." הוא אמר והשפיל את מבטו. לפתע נערה עם שיער אדמוני ועיניים ירוקות יצאה משיחים ועצרה אותנו מלהמשיך, היא הייתה גבוהה וכתפיה היו רחבות מעט,
"אני לא אוכל לתת לכם להמשיך" היא אמרה,
"למה?" שאלה וונדה,
"תסתובבו ואל תבואו הנה יותר." היא אמרה לאט וברור,
"אנחנו נשארים כאן עד שתיתני לנו לעבור." אמר גייל ושילב את ידיו,
"חבל שתילחמו באומגה, אבל אם אתם רוצים להילחם בי אין בעיה" היא אמרה וחייכה חצי חיוך שחשף ניב שלה,
"אומגה?" שאלתי,
היא זינקה לעבר וונדה ושינתה את עצמה לזאב שחור בעל עיניים ירוקות, היא נהמה לכיוון וונדה,
"בואי מותק" אמרה וונדה והשתנתה לזאבה האפורה בעלת העיניים האדומות, האומגה הייתה יותר שרירית וטפריה היו הרב יותר חזקים, גייל שינה את עצמו לבטא ונהם לכיוונה, ורק אני עדיין לא הצלחתי להשתנות לבטא,
"קדימה כבר" עצמתי עיניים וברגע שפקחתי אותם הרגשתי כוח נכנס לתוכי במכה אחת, עיניי השתנו לצבע צהוב זוהר וניביי נחשפו ציפורניי התארכו לטפרים וגם אני נהמתי לכיוונה.
"בואי נתחיל" אמר גייל והקרב החל.