תחושה של הפקרה
מכירים את התחושה של להיות לבד?
כל החברים נשמטים לכם מהיד
נעלמים וחוזרים, לאן הם כבר הולכים?
תמיד הם בסדר, אתה חייב להסכים
אתה רק מחכה והשעות עוברות
בינך לבין האדמה לאט מחברות
בין שממה למפל ובין מכרה לזהב
אתה לאט לאט נזכר מי אותך אהב
ואין כבר טעם לשאול "מה קרה?"
אתה מרגיש מן תחושה של הפקרה
כי תמיד אתה בא, והולך
נעלם, לא תמיד חוזר
אתה נפגע, מנסה מהתחלה
כי אני פה לצידך תמיד בכל שעה
אתה שוכח ששאלתי "מה קרה?"
בסוף אני אשמה ולי כבר אין ברירה
ובכל זאת אני מתחילה מהתחלה
אני יודעת שזו לא תמיד אשמתי
השליטה בחברים שלי היא לא בידי
והם רק מחליטים להיזכר בי כשנוח
רק הם שוכחים שהם גומרים לי את הכוח
אין כבר טעם לשאול "מה קרה?"
מרגישה מן תחושה של הפקרה
כי תמיד אתה בא, והולך…
אני יודעת שזו לא תמיד אשמתי
כל החברים נשמטים לי מידי
תמיד הם בסדר, אני חייבת להסכים
וכשנוח להם הם פשוט הולכים
ואז הם שואלים אותי "מה קרה?"
הם לא יודעים שנתנו לי, תחושה של הפקרה
כי תמיד אתה בא, והולך…
אל תשאלו אותי רק "מה קרה?"
אל תתנו לי, תחושה של הפקרה
תגובות (2)
האם זה סיפור אמיתי? אני כול כך מזדהה איתו. אני מרגישה כ"כ תחושה של הפקרה ואפילו תחושה של ניצול וכמו שבאמת כתבת כשנוח להם הם הולכים. את הצלחת לכתוב בצורה מדהימה את מה שאני לא הצלחתי, כול הכבוד זה פשוט מדהים איך תיארת את הרגשותייך בצורה כזאת. מדהים.
תודה רבה.. אני מבינה שקל להזדהות מאוד עם הדברים שאני כותבת כי אני כותבת הכל על דברים אמיתיים.
חברה מאוד מיוחדת שהייתה לי בגדה בי ואז ניתקה איתי קשר.. עכשיו, היא טוענת שהיו לה את הסיבות שלה ושזאת אשמתי..
אי אפשר לשלוט בכולם בחיים, אבל החיים יכולים לפעמים כמעט להשתלט על הבחירות שלך..