כי לא נשאר דבר – פרק 2

פרק 2 –

– ״בוקר טוב ימכוערת״ שמעתי מישהו אומר ואז זרקו עליי כרית.
ממש בוקר נפלא.
התהפכתי לצד השני ושמתי את בשמיכה על הפרצוף, אחרי אתמול לא היה לי כוח לזוז.
– ״יש לך בית ספרר״ אמרו שוב, אני כמעט בטוחה שזה אור.
– ״היום הראשוןן״ צעק לי בקולי קולות בכל החדר.
״שמתחיל בשמונה וחצי״ אמרתי.
– ״ועכשיו עשרים לשמונה״
״מההה ?״ צעקתי וקמתי מהר, אור נבהל.
רצתי למקלחת, צחצחתי שיניים בהכי מהר שלי ואז חזרתי לחדר.
שמתי ג'ינס בהיר, חולצת בית-ספר לבנה ו-וואנס מנומרות. לקחתי את התיק וואנס שלי שתואם לנעליים וזרקתי בפנים שתי מחברות ועט.
״זווז״ אמרתי לאור שעמד והיה רק עם בוקסר כמו מפגר והסתכל עליי.
– ״מה את צועקת ?״ צעק וזז.
התעלמתי.
שמתי מהר מסקרה, סידרתי את השיער והייתי מוכנה. לקחתי את התיק ופתחתי את הדלת, יצאתי.
״תתלבש ורד״ אמרתי לאור.
הוא הנהן וסגרתי את הדלת מאחוריי.
הגעתי למטבח, כמו כל בוקר היה שם כוס שוקו וחבילת וופלים.. השילוב הכי טעים.
״תודה דליה״ אמרתי וחייכתי אליה.
אביתר ישר בכיסא בפינת אוכל ואכל קורנפלקס עם חלב, עד שרוב החלב נשפך עליו. אין… ממש בוקר שגרתי בבית משפחת ביטון.
״לך תחליף חולצה, אנחנו יוצאים עוד חמש דקות״ אמרתי ופיניתי משם את אביתר.
הוא הנהן והלך.
– ״בוקר טוב חיים שלי״ אור אמר כשירד ונתן לי נשיקה.
– ״בוקר טוב דליה״ אמר גם לה.
– ״בוקר טוב מותק״ חייכה אליו.
״אתה לוקח אותי ?״ שאלתי.
– ״בואי״ אמר.
אביתר חזר בדיוק בזמן, לקח את התיק שלו ויצאנו מהבית.
הגענו לבית ספר, נתתי לאור נשיקה ואני ואביתר יצאנו.
״יום ראשון בכיתה ז' אה יקטנצ'יק״ אמרתי לאביתר כשהתקדמנו לשער.
״אל תעשה פאדיחות״
– ״גם את לא״ הוא צחק.

–

יצאתי מהשכבה שלי לכיוון השער, השעה הייתה שתיים-עשרה ובדיוק היה צלצול.
– ״מה את בורחת ?״ שמעתי מישהו צועק לי מרחוק.
הסתובבתי וראיתי את שירן, כל היום לא ראיתי אותה. חייכתי אליה, והיא רצה אלי.
״חייםשלי״ נתתי לה חיבוק.
– ״תזכירי לי מתי המסיבת גיוס של אור ?״ שאלה כשיצאנו מהבית ספר.
״שבת בתשע, חסר לך את לא באה״ עניתי.
– ״שאני אפספס את זה ?״ צחקה.
– ״צריכה טרמפ ?״
״צריכים לחכות לאביתר אבל״ אמרתי.
– ״יאא נכון, אהובי התחיל היום ללמוד בתיכון״ אמרה, היא מתה על אביתר.
רוב הפעמים שהיא באה אלי זה בעצם בשבילו.
צחקתי ונכנסתי למכונית שלה, יצאנו מהחנייה וחנינו שוב מול השער.
בטח יקח לו עוד כמה דקות לצאת כי הוא לא הכי מתמצא פה, אז בנתיים אני ושירן הצטלמנו. הראתי לה את התמונות ובחרתי אחת ששתינו יצאנו בה יפה. נעלתי אותה לאינסטגרם וכתבתי 'יום ראשון לשנה אחרונה:)'. תייגתי את שירן ויצאתי מהאינסטגרם.
ורק אז ראיתי את אביתר יוצא מהשער ולא יודע לאן ללכת, אמרתי לשירן לצפצף לו ואחרי זה הוא קלט אותנו.
״איך היה היום ?״ שאלתי כשהוא נכנס.
– ״בסדר״ הוא נאנח.
מסכן שלי, היום התחילו השנים הכי גרועות שלו.
– ״אנחנו שמיניסטיותת!!״ שירן צעקה ופתחה את שני החלונות הקדמיים במכונית שלה ושמה מוזיקה על פול ווליום.
אביתר נבהל לרגע, הוא לא מכיר אותה ככה. אבל זה באמת סיבה לחגוג… עד שהגענו לכיתה האחרונה שלנו לא נשמח ?
כל הדרך חזרה רקדנו כמו מטורפים, אפילו אביתר זרם איתנו. ואז נעצרנו מול הבית שלי, היא סגרה את המוזיקה לכמה דקות.
– ״תגידי, יש מצב לארגן מסיבה ?״ שאלה.
״תגידי יום ושעה ואני לשירותך״ צחקתי.
נתתי לה נשיקה על הלחי ויצאתי מהמכונית.
״תודה אחות״ אמרתי והיא נסעה.
נכנסנו לבית, הריח מהמטבח כבר עשה אותי רעבה. ישר זרקתי את הציק בסלון ורצתי לשם, הייתי רעבה כאילו לא אכלתי לפני שעה.
״דליה״ חייכתי כשראיתי אותה.
– ״מה העיניינים מותק ?״ צחקה.
״הכל טוב״ צחקתי גם.
היא הגישה לי צלחת עם האורז והקציצות המיוחדות שלה, הכי טעיםם.
אכלתי הכל, תוך חמש דקות אפשר היה להגיד שהצלחת הייתה כאילו עכשיו יצאה מהמדיח חח.
״היה טעים״ אמרתי לה ושמתי את הצלחת בכיור.
– ״בכיף״ החזירה לי.
עברתי בסלון, לקחתי את התיק שלי ועליתי לחדר. ואז היה צלצול של הודעה מהאייפון שלי.
– "בבית ?" אור כתב.
"יס"
– "בדרך אלייך"
"אבל לא הספקתי להתארגןן"
– "אז תתחילי" כתב ואני כבר הייתי בדרך למקלחת.