מתחילים מחדש- פרק 42

נקודת מבט מוראל:
"היא נעלמה." אמרה רומי כשנכנסה לחדר בהיסטריה ויהלי ודולב בעקבותיה. שקד ואני הסתכלנו אחד על השנים מבולבלים.
באותו רגע לא הבנתי על מי היא מדברת, הרגשתי מבולבל.
"מה זאת אומרת נעלמה?" שאל שקד ונעמד במקומו.
"שי, היא… היא לא בחדר שלה." אמרה רומי.
"קדימה כולם להתפזר לחדרים, כיבוי אורות." אמר ברוך שעבר במסדרון.
"מה עושים עכשיו?" שאלה רומי בלחץ.
"לאן היא יכולה ללכת?" שאל דולב.
"אני לא יודעת." אמרה רומי.
"אוף, זה הכל בגללי אני כזה אידיוט." אמר שקד.
"חשבתי שאמרתי שכיבוי אורות עכשיו." אמר ברוך ונכנס לחדר של שקד ושלי וגרם לכולנו לקפוץ מבהלה.
כולנו השתתקנו, ברוך עמד ובחן בעיניו את החדר.
"מישהי חסרה לי כאן, איפה שי?" הוא שאל. כולנו הסתכלנו אחד על השני לחוצים, אסור שברוך יגלה על מה שקרה כאן.
"שאלתי משהו." אמר ברוך בקשיחות. כולנו שוב הסתכלנו אחד על השני.
"שי, היא…" התחלתי לומר בגמגום וכולם הביטו בי לחוצים, חייכתי אליהם חיוך מעודד מסמן להם שהכל בסדר.
"מה קרה לך בפנים?" שאל ברוך וקטע את דבריי.
"זה…" התחלתי לגמגם.
"הלכת מכות." קבע ברוך.
"מוראל, כבר דיברנו על זה שאתה מפסיק עם האלימות, עם מי רבת הפעם, עם הקיר?" שאל ברוך.
הבטתי שוב בכולם שהביטו בי לחוצים, לפחות ברוך לא הספיק לראות את שקד ככה שהוא לא יחבר ויגלה מה באמת קרה.
"איתי." אמר שקד וקם מהמיטה והתקרב אליי.
ברוך הביט בי ובשקד וחטף הלם קל.
"אתם…" הוא אמר ובלע את רוקו.
"כן, גם חברים טובים לפעמים מתקוטטים, לא ככה מוראל?" שאל שקד וטפח על הכתף שלי ואני זרמתי.
מה הוא מנסה לעשות, מה קרה לו פתאום?
"עדיין לא עניתם לי על השאלה הראשונה ששאלתי, איפה שי?" שאל ברוך.
כולנו הבטנו שוב אחד בשני, לא ידענו מה לענות.
"משהו מוזר פה… שקד ומוראל הולכים מכות, שי נעלמה. מישהו פה רוצה לספר מה באמת קרה?" שאל ברוך.
"שקד גילה ששי ומוראל בגדו בו, הוא ומוראל רבו מכות, ואז שי ברחה." רומי נשברה וסיפרה את הכל.
באותו רגע שרומי סיפרה את הסיפור כמו שהוא, הרגשתי אידיוט. בתכלס כל זה קרה בגללי, אם הייתי שולט בעצמי זה לא היה קורה.
"נו בטח, עכשיו הכל ברור." אמר ברוך.
ברוך הביט בנו כמה דקות ושתק, לא ידענו מה אומרת השתיקה שלו. אם הוא כועס, מאוכזב…
"כמה פעמים אני אמרתי שאלימות בבית הזה לא תהיה, כמה פעמים?" שאל ברוך בצעקה ופנה אליי ואל שקד.
אני ושקד עמדנו מולו והשפלנו מבט.
"יש לכם מושג לאן שי יכולה ללכת?" שאל ברוך.
כולם הביטו אחד בשני בשאלה.
"אני מבין שלא." הוא אמר.
ואז פתאום נזכרתי בסול, שי וסול הן חברות טובות רוב הסיכויים ששי נמצאת שם.
"רגע," אמרתי וכולם הסיטו את מבטם אליי.
"אני חושב, אני לא בטוח אבל יש מצב ששי אצל סול." אמרתי.
"איזה סול, סול של הייס?" שאל ברוך והנהנתי בראשי.
"טוב, אני אבדוק את זה. עכשיו עופו לי מהעיניים שניכם, לכו לסיגל שתטפל לכם בפנים." הוא אמר ופנה אליי ואל שקד ואני ושקד שמענו בקולו.

נקודת מבט שי
המשכתי לשוטט ברחובות נותנת לרגליים שלי להוביל אותי, למרות שלא ידעתי לאן. אני כזאת טיפשה, אני יודעת שהמילים ששקד אמר הוא לא באמת התכוון אליהן אבל כל מה שהוא אמר זה נכון.
אני באמת מגעילה, אני הרסתי חברות של שנים, אני פוחדת מהצל של עצמי, אני באמת לא מסוגלת להודות באמת.
היה חשוך בחוץ, הרחוב היה ריק מאנשים חוץ מכמה אנשים בודדים. התחיל לרדת גשם, גופי רעד מקור ואם זה לא מספיק כאבה לי הבטן, מתתי מרעב.
הגשם החל להתחזק, מיהרתי לתפוס מחסה תחת אחד הבניינים באותו רחוב, האמת שאפילו לא ידעתי איפה אני נמצאת. זה הזכיר לי את התקופה שחייתי בחוץ, ולחשוב שזה לא היה כל כך מזמן, אבל בכל זאת הרגשתי משונה.
התיישבתי על המדרכה ו וקיפלתי את רגליי וקברתי את ראשי בין ידיי והנחתי את ראשי של ברכיי.
חשבתי על כל מה שקרה היום, על כל המילים שנאמרו, אם רק הייתי יכולה להחזיר את הגלגל אחורה, הייתי חושבת עם עצמי עוד קצת לגבי הרגשות שלי לשקד, עד לא מזמן הייתי בטוחה ברגשות שלי כלפיו, אבל מלפני שבועיים הלב שלי עבר שינוי.

נקודת מבט מוראל
"זהו זה, סיימנו." אמרה סיגל כשהיא סיימה לטפל בי ובשקד.
"תודה." אמרנו.
"היא לא אצל סול." אמר ברוך כשנכנס לחדר כולו מיואש ואובד עצות.
"אז איפה היא יכולה להיות? כוסאמק." אמר שקד בעצבים.
"ניסיתם להתקשר אליה?" שאלתי.
"רומי ניסתה. היא לא עונה לה." ענה ברוך.
"מה נעשה?" שאלה סיגל.
"נו, היא ענתה לאחד מכם?" שאלה רומי כשנכנסה לחדר יחד עם יהלי ודולב.
"לא ניסינו." עניתי.
שקד התחיל לאכול סרטים ולהאשים את עצמו ששי נעלמה בגללו.
"אולי תנסה אתה." אמר שקד.
"אני?" שאלתי בפליאה.
"כן אתה." אמרה רומי. כולם הביטו בי במבט מתחנן.
"נראה לכם, היא שונאת אותי." אמרתי.
"היא לא. ושנינו יודעים את זה." אמר שקד.
"אבל," אמרתי ובלעתי את רוקי.
"בוא נשים בצד את מה שהיה ופשוט נעשה את הדבר הנכון." אמר שקד.