מלאך המוות-פרק שני
פרק 2-מלאך המוות בכבודו ובעצמו
"מלאני"שמעתי קול קורא לי הוא נשמע ממש קרוב אבל עם זאת גם רחוק.
"מלאני תפתחי את העיניים"עוד פעם שמעתי קול קורא לי,זה היה קול של נער צעיר.
פתחתי את עיניי במהירות וראיתי אור מסנוור.
ובבת אחת נזכרתי באורות המכונית בצפירה החזקה,ובהתנגשות…
אבל רגע איך אני חייה.
פקחתי את עיניי לרווחה,וראיתי מולי תקרה שחורה.
"מה איפה אני לכל הרוחות?"מלמלתי.
"באמצע"שמעתי קול אומר לי.
הרמתי את ראשי לכיוון הקול כדיי לברר מי אומר את זה.
זה היה נער הוא היה נראה בן גילי עם שיער חום ועיניים כחולות,בגדיו היו שחורים וכך גם הנעליים שלו וה..הגלימה שלו.
הוא היה דומה לכריסטיאן רק שהנער הזה אני חייבת להודות עם כל איך שאהבתי את כריסטיאן הרב יותר חתיך.
הנער חייך חיוך קטן.
זה מוזר כאילו שהוא יכול לשמוע את המחשבות שלי.
"אני באמת יכול לשמוע את המחשבות שלך"אמר
ואני נרעדתי מפחד.
"באמצע?"שאלתי בקול מפוחד.
הוא קם מן הכיסא שעליו ישב.
"את לא בגן עדן ולא בגיהנום,את לא מתאימה לאף אחד מהם אז שמו אותך אצלי."אמר ונראה עצבני על העובדה הזאת.
אבל דבר אחד לא הבנתי:"רגע גן עדן?,גיהנום?,זה אומר שאני מתה?"שאלתי בלחץ.
"אמרו לך פעם שאת חדת הבחנה?"שאל בחיוך מצמרר.
"אבל למה שמו אותי אצלך?,מי אתה?"שאלתי אותו.
"נעים מאוד"אמר וחייך את חיוכו המלחיץ:"אני מלאך המוות,ואת הולכת להיות תקועה איתי לנצח"
תגובות (0)