המשחק השחור 2 אפלה- פרק 7: מלך הנחשים

"איפה אתה? איפה זופ? איפה היצור המוזר הזה? מה? כולם נעלמו?" שאלה רדגה.
לפתע, כבר לא היה חושך, השמש חזרה והאירה את כל עולמות הפנטזיה. "מה? מה קורה כאן? מי שולט באפלה ובאור?"
השיחים הירוקים זזו. "הלו? יש שם מישהו? יש כאן מישהו? משהו מוזר קורה כאן!" אמרה רדגה וציירה במחברת שלה את השיח. "נראה שיש שם יצורי שיח" היא חשבה לעצמה, "הם מסוכנים מאוד, כדאי שאני אמצא את המכשף ונברח מכאן כמה שיותר מהר" היא רצה וחיפשה את המכשף, היא חייכה, אבל היא הזיעה, היא הוציאה מהתיק שלה בקבוק קולה קר ומרענן והתחילה לשתות ואז היא ראתה את המכשף שוכב בין השיחים עם עיניים עצומות. "מה נרדמת? נו באמת, קום כבר!" אמרה רדגה, היא ניסתה לנענע אותו, אבל הוא לא קם, היא ניסתה לדגדג אותו, אבל הוא לא הגיב. "מה? אתה מת? היצור הטיפש הזה עם האקדחים הרג אותך?" רדגה הרימה את ראשה ולפתע, היא ראתה את היצור הזה והוא אמר לה: "היצור הזה עם האקדחים, הוא מלך האופל. אני מחליט בעולמות של הפנטזיה מתי יהיה אור ומתי יהיה חושך, רק אני מחליט."
"יצור טיפש!" צרחה רדגה ודחפה את מלך האופל, הוא צרח ונפל על הריצפה, "אתה הרגת את החבר הכי טוב שלי! אני לא מאמינה!" רדגה הייתה היסטרית, היא נפלה ובכתה, מלך האופל הסתכל עליה. "עוף כבר!" צרחה רדגה, "לך! איך אני אמשיך במסע בלעדיו? תתבייש לך"
מלך האופל קם ואמר בקול קטן: "כל הרעיון היה זה להפריע לכם במסע."
"אני רוצה להישאר לבד!" צרחה רדגה ושלפה אקדח, מלך האופל ניסה לתפוס לה אותו, ואז היא בעטה בו, אבל אז הוא קם, מופתע קימץ את ידו לאגרוף ותקע אגרוף בפניה של רדגה. "נערה טיפשה שלא יודעת כלום על העולם הזה!"
"אני יודעת הכל יש לי כדור בדולח!" אמרה רדגה עם פרצוף מסתורי, היא קמה ודחפה את מלך האופל וזה עף אחורנית, הוא התחיל לרוץ ורדגה רצה אחריו. "יש כאן זאבים שמתחבאים מאחורי האבנים, אנשי זאב, ערפדים, נחשים ארסיים!"
"זה לא מעניין אותי!" צרחה רדגה, היא הזיזה אבן גדולה ועגולה ואז היא ראתה נחש שפתח את הפה שלו, היא צרחה, אבל אז היא הרגישה את הזנב שלו, היא קפצה מעל האבן וניסתה לברוח, אבל אז היא גילתה שאלף נחשים מתפתלים וזוחלים ורוצים לאכול אותה. "זוזו, נחשים, סורו מדרכי!" צרחה רדגה, אבל הנחשים לא הבינו את שפתה. "אני אעבור דרך שער החופש, הנופש, השמחה, האהבה והתקווה ואת תישארי כאן עם הנחש העלוב הזה!" אמר מלך האופל, הוא רץ, עבר דרך שער בלתי נראה ונעלם. רדגה רעדה והסתכלה על הנחשים, היא פחדה, פניה היו מכוסות בדם, היא שמה את ידיה על פניה ואז היא הורידה את ידיה והיא ראתה דם, היא הסתכלה לצד השני והיא ראתה נחש גבוה שמנסה לעמוד ויש לו דם על הקשקשים שלו, רדגה צרחה וברחה, הנחשים התפתלו אחריה. "עוד מעט אני אראה אנשי זאב, אני צריכה להתכונן לזה" אמרה רדגה, היא רצה בכל כוחה, דילגה מעל לבן עגולה וגדולה ואז היא גילתה שהיא נופלת מצוק, היא צרחה צרחת אימים. "ססס, נחשים, חזרו לארמון, עכשיו היא בטח תמות, תתגלגל על החול, על האבנים הקטנות ואז היא תמות, היא תנחת על הכביש ואז תדרוס אותה מכונית והיא לא תהיה מוכנה לזה, תחזרו לארמון" אמר אליוס, מלך הנחשים, הוא זחל וכל הנחשים זחלו אחריו. רדגה הצליחה לנחות על דשא ירוק, היא ראתה משפך ורוד וממש לידה היא ראתה כביש, היא איבדה את שיווי משקלה, התגלגלה על הכביש ואז… שריקת מכוניות וצופרים, חריקות של גלגלים, שוטרים, הכל קורה כל כך מהר…